בין מתנגדי נתניהו מצויים גם אלה שהתנגדותם לאיש גוברת על תמיכתם בשלטון החוק. כך מוצע מטעם נבחרים לכנסת החדשה לשקול לאסור בחוק את הטלת התפקיד להרכבת ממשלה על מי שנאשם בעבירות חמורות בבית משפט. הצעה כזו מנוגדת להליך הדמוקרטי שזה עתה השתתפנו בו. אם לנתניהו אין רוב להרכבת ממשלה, הרי שההצעה אינה משנה דבר ופשוט מיותרת. אם לנתניהו יש רוב כזה - הרי שההצעה נועדה לסכל את רצון הרוב, כלומר לסלף את תוצאות הבחירות. גם מבחינה משפטית גרידא, ללא קשר לתוצאות הבחירות, אין ההצעה במקומה. אם היא תחול על נתניהו, הרי שתהיה אד־הומינם, חוק הנוגע לאיש אחד. היא פסולה באותה מידה כמו הצעת חוק לבטל את משפט נתניהו. חוק שאין עניינו פרוצדורה משפטית ודן במהות, צריך לחול לא באופן אישי ולא באופן רטרואקטיבי. כך מקובל בחקיקה בישראל בעניינים שאינם נוגעים לנתניהו.
הצעה לפסול הרכבת ממשלה בידי מישהו, שמתייחסת במהות לאדם מסוים ושתחול עליו לאחר הבחירות - משמעותה שהבוחרים שבחרו באותו אדם בהתאם לחוק, למרות ההאשמות נגדו, דעתם מתבטלת באופן רטרואקטיבי. חוקים רטרואקטיביים ופרסונליים מתאימים למדינות שבהן השלטון עושה מה שברצונו. כפי שלא צריך לתמוך בחקיקה רטרואקטיבית ופרסונלית כזו מטעם נתניהו, כך אסור לתמוך בחקיקה כזו נגדו. אלה שסיסמת שלטון החוק בפיהם צריכים להסתייג מכל חקיקה כזו.
חקיקה כזו נראית מנוגדת גם לחוק יסוד: הכנסת, שכולל את עקרון השוויון. לכל אדם ולכל בוחר יש זכות השווה לכל אדם ובוחר אחר לבחור כרצונו בהתאם לחוק, ולשקול על פי החוק הקיים באותה עת את משמעות הצבעתו. אבל אם החקיקה נעשית בדיעבד, נשללת מהבוחר זכות שהיתה לו וששקל את הצבעתו לפיה. ייתכן שהיה מצביע אחרת אילו ידע שהחוק ישונה לגבי משמעות הצבעתו. אצל בוחר אחר לא נפגעת משמעות הצבעתו. בכל מקרה - השוויון נפגע.
יתר על כן: החוק והפסיקה מאפשרים לחבר הכנסת לכהן כראש ממשלה גם אם הוא מואשם בפלילים. חוק שאוסר עליו להיות מועמד לראשות הממשלה שולל ממנו את האפשרות החוקית לכהן כראש ממשלה, זכות חוקית שהיתה לו ביום הבחירות ועמדה נוכח עיני הבוחרים. לא רק ממנו נשללת זכות. זו נשללת גם מנשיא המדינה שרשאי לשקול בדעתו אם להטיל על חשוד בפלילים את הרכבת הממשלה ולהחליט בהתאם לשיקול דעתו. המשמעות היא שאין סומכים גם על הנשיא. רק במקרה אחד אין לנשיא שיקול דעת, והוא כאשר רוב חברי הכנסת מודיעים שהם תומכים במועמד מסוים, לאחר שנכשלו בהרכבת ממשלה כל המועמדים הקודמים.
התוצאה היא שהאשמה בפלילים, שהיא פרי החלטה של היועץ המשפטי ועוזריו, כלומר של אלה שלא העמידו עצמם לבחירת העם, עדיפה על שיקול דעת נבחרי הכנסת, הנשיא והבוחרים. הבוחר החליט לתמוך במועמד למרות ההאשמות נגדו, והחוק המוצע מעדיף את החלטת היועץ המשפטי להאשים על פני החלטת הבוחר לבחור למרות ההאשמות. אם זו דמוקרטיה - הרי שהיא דמוקרטיה משונה מאוד.
