דור שלם עושה טוב

רבות נכתב על סיוע החברה האזרחית. על ההתגייסות המדהימה של העם על כל חלקיו לעזור למפונים, למשפחות החטופים, לפצועים ולמשפחות השכולות, למלא את מקום כישלונה של הממשלה על משרדיה.

מחמאות רבות הורעפו על מתנדבי זק״א. דובר רבות על אחים לנשק ועל כוח קפלן, שהסבו את היכולות הלוגיסטיות שלהם לטובת סיוע אזרחי. מתחם האקספו שהוסב למרלו״ג ענק שמשנע אוכל ואספקה ליחידות הצבא ולמפונים, לצד שוק ירקות ופירות של חקלאי העוטף שפועל שם, מעוררים התפעלות. אבל לפעמים, יוזמות קטנות, מקומיות, שנעשות בשקט ובצנעה - מרגשות לא פחות.

במקרה התוודעתי לחבורת גברים מכל רחבי הארץ, חלקם יוצאי אחים לנשק ואחרים חברי קבוצת רכיבה מאזור זכרון יעקב. רובם בגיל הפנסיה. מבלי שמישהו ביקש או שהנחו אותם, לפני כשבועיים הם החליטו לרדת לעוטף ולעשות כל מה שנדרש. מסיוע בקטיף, ברפת ובלולים, דרך הזזת רכבים ועד לסיוע בניקוי השטח, עם דגש על סילוק זבל מבתים של חברי הקיבוצים בעוטף. כך כמה פעמים בשבוע.

בשעת בוקר מוקדמת לפני כעשרה ימים הם נפגשו בצומת קמה, ומשם בשיירה לכפר עזה. חמושים בשקיות ניילון גדולות, בכפפות ובבגדי עבודה, הם עברו בין הבתים, ניקו, טיפלו בחיות הבית אם מצאו כאלה והעבירו אותן למקום מבטחים, אספו דברים יקרי ערך ומזכרות והעבירו למשפחות.

באחד מהבתים, שבפתחו התנוסס שלט עם שמות יושביו - אור תמר ועדס רפי - הם מצאו על השולחן מכתב. ההתרגשות היתה רבה כשהתברר שהמכתב הושאר על ידי חיילי צה״ל, שלחמו במחבלים באותו הבית.

הידיעה שחייל קרבי מגבעתי, שזה עתה סיים קרב מול מחבלים, חושב על דיירי הבית ומתיישב לכתוב להם מכתב, מעוררת הרבה מחשבות, ובראשן - שגדל כאן דור טוב, רגיש, מחובר לארץ ולתושביה

בכתב יד מהוסס, על נייר לבן שכנראה מצאו שם, הם כתבו ומחקו וכתבו: ״היי, מדבר מגדוד צבר. אנחנו באמצע המלחמה ועצרנו לתפוס חיפויים ולנוח. היו מחבלים בבית שלכם, וחיסלנו אותם. הצטערתי לראות מה הם עשו לבית, אבל הכל לטובה והכל יעבור, יש לנו צבא חזק שפועל בשביל שתוכלו לנוח בשלווה ולחיות פה בלי דאגות, זה בארץ שלנו. גם דאגנו לכלבה עם מים ואוכל והרגענו אותה. אוהבים: מחלקת ה־8, גדוד צבר, פלוגת הטורפים״. הכותב אף צייר לב קטן.

הידיעה שחייל קרבי מגבעתי, שזה עתה סיים קרב מול מחבלים, חושב על דיירי הבית ומתיישב לכתוב להם מכתב, מעוררת הרבה מחשבות, ובראשן - שגדל כאן דור טוב, רגיש, מחובר לארץ ולתושביה. לו היה מצרף גם את שמו, הייתי מגיעה עד אליו ומעניקה לו חיבוק חם. כעת רק נותר להתפלל שיחזור בשלום למשפחתו ולאוהביו.

לו הייתי אחראית על פרסי ישראל או על רשימת מדליקי המשואות ביום העצמאות ה־76 של המדינה - שחייבים להיות מוקדשים לאירועי 7 באוקטובר - הייתי מחפשת את אותם האנשים שבהתנדבות מלאה, ועל חשבון זמנם וכספם, עשו מעשה והיו איפה שהמדינה נכשלה, ומעניקה להם את ההוקרה הראויה להם.