לא כמו ליל הבדולח

בלילה שבין 9 ל־10 בנובמבר 1938 אירע ליל הבדולח. קשה שלא למתוח קו בין ליל הבדולח ההוא לבוקר הבדולח של 7 באוקטובר. על רקע הפתעת האויב, רבים מיהרו להשוות בין 6 באוקטובר 73' לבין 7 באוקטובר 23', אך על לוח השנה ההיסטורי הלאומי ניתן להבחין בסמיכות תאריכים נוספת המעניקה פרספקטיבה על השינוי המהותי שעברנו כעם עת הקמנו מדינה. מי שמדבר רק על מחדל 7 באוקטובר אינו מבין את גודל האירוע.

אחד מהדברים שניתן ללמוד מ־7 באוקטובר הוא ש"אשליית הנרדפות" של עם ישראל אינה אילוזיה. פרעות תרפ"ט הלכו והתרחקו בזיכרון הלאומי, ספיח אחרון לפרעות המאה ה־19. השואה היתה אירוע גלותי שהתרחש עוד לפני מחצית המאה ה־20. המאבק בעם הערבי, על כל נוראותיו, הלך והצטמצם למאבק על גבולות מול קבוצה שביקשה לבדל את עצמה לאומית.

והנה בא 7 באוקטובר והראה לנו שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו. זו אינה אשליה. אנשים טובחים יהודים - כי הם יהודים. הרוצחים אינם מתעניינים מה עמדתם בסוגיה הלאומית. הם אינם מתעניינים מה עמדתם בסוגיית הרפורמה המשפטית. הם מתקשרים בטירוף להוריהם ומספרים כי ידיהם מגואלות בדם יהודים שרצחו, והוריהם בוכים מאושר לשמע הבשורה.

לו היו יכולים - לא היו מסתפקים ב־1,000 ויותר, גם לא במיליון. לו היו יכולים - לא היו מסתפקים בעוטף עזה או ביממה אחת.

הלילה נציין 85 שנה לליל הבדולח, וכמו יריית הפתיחה עבור מסע הרצח הנאצי שסימן אותו לילה ארור - מסע הרצח שהחל בעוטף היה נמשך על פני שנים ארוכות, ומתפרס במרחב כמו בזמן. אבל גם זה לא גודל האירוע.

אחד מהנרטיבים המרכזיים המשמשים להצדקת קיומה של מדינת ישראל הוא שאנחנו כאן בגלל השואה.

מגיעים לנו מדינה משלנו וצבא משלנו, כי אחרת ירצחו את כולנו. NEVER AGAIN. זו הסיסמה המייצגת נרטיב זה. זו הסיסמה שמולה כשלו מערכות הביטחון וההגנה בבוקר 7 באוקטובר.

אבל דווקא מכך מתחוור גודל האירוע: אם אנחנו לא חיים באשליה, אם באמת ובתמים קמים עלינו בכל דור ודור, אזי העובדה שבמשך 75 שנה רק פעם אחת הצליחו המנוולים לטבוח בצורה כה קשה באזרחים זו הצלחה אדירה.

והנה בא 7 באוקטובר והראה לנו שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו. זו אינה אשליה. אנשים טובחים יהודים - כי הם יהודים. הרוצחים אינם מתעניינים מה עמדתם בסוגיה הלאומית. הם אינם מתעניינים מה עמדתם בסוגיית הרפורמה המשפטית

מסע הרצח אחרי ליל הבדולח נמשך ונמשך. אבל אם "בוקר הבדולח" הנורא של 7 באוקטובר נמשך רק יממה אחת, לא יותר, עד שהתעשתו כוחות הביטחון והיכו את הצורר שהיה תאב להמשיך ולבצע את זממו אך יותר לא יכול היה - זו הצלחה אדירה.

זה גודל האירוע.

מתברר שגלי ענק מתנפצים עלינו כל יום, בדיוק כמו ב־9 בנובמבר 1938, כמו בפרהוד, כמו בוורמייזה, כמו בכל מקום לאורך הדורות. וכוחות הביטחון שלנו הם חומה בצורה.

אכן, נבעה פרץ בחומה ולמשך יום שחור אחד כשל כוח המגן, כישלון שחשף את הסכנה האיומה לעין כל. אבל רק ליום אחד. מתברר שיותר מזה לא יהיה. מדינת ישראל, כוחות הביטחון והמתנדבים בעם הוכיחו שאכן, NEVER AGAIN.