מלחמת בני אור בבני חושך

מתקפת הטרור של מרצחי חמאס, האסון הקשה והכבד ביותר שחווינו מאז קמה מדינת ישראל, איחדה אותנו כפי שלא היינו מאוחדים מעולם, אבל גם המחישה לכולנו על מה אנו נלחמים, ובעיקר - במי אנו נלחמים.

לרבים מאיתנו מדובר ביקיצה כואבת מחלום באספמיה, שלפיו חמאס הוא גורם אחראי ומרוסן ואף פרטנר למאמץ לשמור על השקט לאורך גבול הרצועה, ואולי גם יום אחד להסדר ארוך־טווח עם ישראל.

שוב התברר כי מוטב היה אם היינו מקשיבים למה שאומרים מנהיגי חמאס בערבית, ולא להערכות המלומדות המבקשות לקרוא ולנתח את הארגון בעיניים מערביות, כאילו מדובר בארגון צדקה שוויצרי הפועל על פי היגיון מערבי.

ראוי לזכור ולהזכיר כי מרצחי חמאס אינם חייזרים שהגיעו אלינו מפלנטה אחרת, וגם כי אין מדובר בתא טרור של כמה טרוריסטים שהשתלט על חבל ארץ ושכפה עצמו על האוכלוסייה שחיה בו. מדובר בארגון שתפיסת עולמו, האידיאולוגיה שלו וגם דרך התנהלותו הברברית נטועות עמוק בהיסטוריה - המוקדמת והמודרנית - של האזור, ארגון שכמו ארגוני טרור רבים שקדמו לו שואב השראה מאנשי דת, מאינטלקטואלים וממנהיגים ברחבי המזרח התיכון, ומה שחמור יותר - נהנה מתמיכה לא מעטה ברחוב המזרח־תיכוני.

ולבסוף, כדאי גם לזכור שתושבי עזה אינם אנשים מוכי גורל שמצאו עצמם, כך לפתע פתאום, תחת שלטונו המדכא של חמאס. הרי רבים מהם בחרו בו ועד היום תומכים בו ובדרכו, כפי שהעידו מראות הצהלה ברחובות עזה בבוקר 7 באוקטובר, כשתושבי הרצועה התבשרו על מעשי הטבח הברבריים שביצעו בשמם מרצחי חמאס.

פניו של חמאס הן פניו של המרחב שבו אנו חיים, ולכל הפחות הן שיקוף של האופן שבו נוהגים זה בזה באזור. כדי להבין את הרצחנות ואת הברבריות של חמאס לא צריך לחזור אחורה אל המאה הקודמת, לטבח ביהודי חברון או לפוגרומים ביהודים בעיראק, בסוריה, בתימן ובלוב - אפשר גם להסתכל על מלחמות האזרחים בלבנון או בסוריה, בלוב או בתימן, שבמהלכן קהילות מוסלמיות טבחו זו בזו, וכולן יחד באוכלוסייה הלא־מוסלמית שחיה בקרבן. ואם כך הם נוהגים זה בזה - מה לנו להתפלא על הרצחנות שהופנתה כלפינו?

קרן אור באפלה היא, כאמור, ההתלכדות של החברה הישראלית למול האתגר, כמו גם העובדה שרבים בעולם המערבי, ואפילו בעולם הערבי, תומכים בנו ומחזיקים לנו אצבעות.

במערב יודעים ומבינים, סוף־סוף, שאנו לוחמים לא רק את מלחמתנו, אלא את מלחמת העולם הנאור והחופשי כולו בקיצוניות ובברבריות המאיימות לשטוף את אירופה ואת ארה"ב. ערי אירופה הפכו זה מכבר זירה לפיגועי טרור שהוביל דאעש. עתה שוטפים את הרחובות תומכי חמאס - יורשים ראויים לאנשי החולצות החומות והשחורות, שצעדו ברחובות אלו ממש לפני 80 שנה עם אותה השנאה ועם אותו המבט הרצחני בעיניים כלפי כל מה שהוא יהודי, וכיום גם כל מה שהוא מערבי.

במערב יודעים ומבינים, סוף־סוף, שאנו לוחמים לא רק את מלחמתנו, אלא את מלחמת העולם הנאור והחופשי כולו בקיצוניות ובברבריות המאיימות לשטוף את אירופה ואת ארה"ב

גם ארה"ב מבינה זאת, ויודעת שכל הישג לחמאס יעניק רוח גבית לאיראן ויעודד אותה לפגוע באינטרסים האמריקניים ובבעלות הברית שלה באזור. אבל לא רק איראן תרשום הישג, אלא גם יתר יריבותיה של ארה"ב הממהרות כיום להתייצב לצד חמאס - ובראשן רוסיה.

ומה שמעניין לא פחות הוא התמיכה שבשתיקה שמקבלת ישראל במלחמתה בחמאס מצד רבים מהמשטרים הערביים באזורנו. אלו יודעים לא פחות טוב מאיתנו מיהו חמאס ומיהם הכוחות הקיצוניים התומכים בו. הם יודעים גם שהדרך היחידה של המרחב להיחלץ מהנחשלות, מהברבריות ומהקיצוניות היא להיפטר מחמאס ומדומיו, אפילו אם האספסוף הנבער ברחובות הולך שבי אחרי הרצחנות של הארגון.

העולם הנאור מתייצב לצידנו, אבל המאבק הוא שלנו ואנו חייבים לנצח בו, אם חפצי חיים אנחנו, באזור שלא יודע רחמים כלפי חלשים ושמעריך רק כוח ועוצמה.