יומני היקר: מלחמה
למען האמת, איני זוכר כל כך מה עשיתי בתחילת השבוע של 'שומר חומות'. מבחינתי השבוע ההוא התחיל ביום שלישי בשעות אחר הצהריים, לאחר שקהילת לוד פנתה אליי ואמרה שתושבים נעצרו בגלל שהגנו על ביתם ועל משפחתם.
יום שלישי, 11.5: 16:00
מגיע לבית המשפט לדיון הארכת המעצר של תושבי לוד שביצעו את הירי כנגד הפורעים שעמדו לעלות על בתיהם ומשפחותיהם. בדיון אני מתחיל לקלוט שמשהו מאוד בעייתי קורה בעיר לוד. לבית המשפט מוצג, במעמד צד אחד, סרטון שצולם באירוע שעל פי מה שנאמר אני מבין שהמשטרה קיבלה את הסרטון מאחד הפורעים.
בדיון שואל עו"ד עדי קידר מארגון חננו את חוקרת המשטרה האם המשטרה עצרה מישהו מבין הפורעים, ומקבל תשובה שלילית.
המשטרה מכירה שהיה אירוע בו עלו עשרות פורעים על שכונה יהודית בעיר לוד. יודעת שהתושבים התקשרו במשך זמן רב ואף שוטר לא הגיעה. יודעת שרק לאחר שלמשטרה נודע על פצועים מהירי טרחו במשטרה לשלוח ניידת, ועדיין עצרה רק את אלה שהגנו על עצמם.
מסקנתי מהדיון היא שמשטרת ישראל מפקירה את יהודי לוד לגורלם, ומתערבת במתקפות עליהם רק כאשר יש חשש שייפגעו פורעים.
יום שלישי, 11.5: 20:00
יוצא לביתי שבגוש עציון. בדרך אני כבר מתחיל לקבל טלפונים ופניות מתושבי לוד שמספרים לי על מהומות. בכולם חוזרת האמירה "אנחנו מתקשרים למשטרה והיא לא באה". חלקם מבקשים חילוץ מתוך העיר.
יום שלישי, 11.5: 22:40
קצת אחרי שהגענו הביתה, אני מעדכן את העוזר שלי שאנחנו יוצאים חזרה ללוד, ומבקש ממנו שיעדכן את קצין הכנסת. המחשבה שלי היא שמאחר ומדובר באיזור מסוכן, המשטרה תקבל פניה מקצין הכנסת ותספק לי ליווי משטרתי, כך שעצם הגעתי למקום תאפשר לאנשים שמעוניינים לצאת מהשכונה, לעשות זאת בבטחה.
יום שלישי, 11.5: 23:00
חברת הכנסת מיכל וולדיגר, ששומעת שאני יוצא ללוד, מבקשת להצטרף אליי. גם היא קיבלה פניות וקריאות. אנחנו נפגשים בחניון של שדה התעופה, בגלל שאנחנו שומעים שלהחנות רכב בלוד זה עסק מסוכן, לרכב, וגם לנהג.
יום שלישי, 11.5: 24:00
מגיעים לכיכר בכניסה ללוד, רואים ריכוז אדיר של משטרה ומצלמות תקשורת בתצוגת כח. אנחנו מבקשים ליווי לכתובות שקיבלתי שיש בהם משפחות וסטודנטיות שמבקשות שיחלצו אותן למקום בטוח. קציני המשטרה אומרים שידאגו לליווי, אך לא עושים דבר. לאחר מספר דקות של המתנה בחוסר מעש, אני מבקש מהעוזר שלי שיתחיל ליסוע פנימה. מזל שיש חסינות פרלמנטרית אז אי אפשר לעצור אותנו.
יום שלישי, 11.5: 0:20
נוסעים ופונים לרמת אשכול, פח אשפה גדול, "צפרדע", מונח לרוחב הכביש, מעלה עשן. חוזר לשוטרים ושואל מדוע אינם מפנים כביש מרכזי המוביל לשכונה. התשובה היא שזה עניין של העיריה.
חוזרים, עולים על המדרכה ועוקפים את הצפרדע, נסיעה של מטרים בודדים, ורכב בוער לצד הכביש.
מתקשרים למשטרה, אומרים שישלחו מישהו. תושבת מקומית, נצורה בביתה, מציצה מהחלון, מפוחדת. אומרת לי שהתקשרה לפני 40 דקות ואיש לא בא.
כשלושים מטרים משם, מתנ"ס שיקגו ותחנת שיטור קהילתי שלידו. עומדים שם מספר שוטרים. אני ניגש אליהם ושואל אם הם עשו משהו בקשר לרכב הבוער. התשובה היא שהם הזמינו אך מכבי אש לא באו.
אני חוזר ברגל לצומת הכניסה לעיר, מדובר בשלוש דקות של הליכה. אני שואל את מפקד הכיבוי שעומד שם ליד השוטרים עם שתי כבאיות מהבהבות, מדוע הם אינם ניגשים לכבות את הרכבים הבוערים? והוא מסביר לי שבמהלך היום הפורעים הרסו לו מספר דו-ספרתי של משאיות כיבוי, ושהוא לא יכול להיכנס ללא ליווי משטרתי.
בשלב זה גם מיכל מצטרפת, ואנחנו שואלים מדוע כעת כשכל הכוחות שם הם לא נכנסים, ונענים בנזיפה שאיננו יכולים להתערב להם במשימות. תכלס, צודק. רק שאלנו.
יום שלישי, 11.5: 1:00
חוזרים לעיר וממשיכים בנסיעה ברמת אשכול. לאחר כמה דקות של נסיעה ברחובות שכמוהם רואים רק בסרטי מלחמה, אנחנו רואים ברחוב לידינו זיקוקים שנורים בכינון ישיר על שוטרים. לפתע נזרק גם בקבוק תבערה. השוטרים לא עושים דבר. יוצאים מתוך האש בהליכה איטית. לא עוצרים. לא מדווחים. לא מזעיקים תגבורת.
ממשיכים, אנחנו מגיעים לרחוב כצנלסון. הרחוב שממנו ניתן להיכנס לרמת אלישיב. בכניסה לשכונה עומדים כעשרה תושבי השכונה, ומספרים לנו שלכל אורך הערב הגיעו קבוצות פורעים ערבים, שבאב, לתקוף את השכונה. ובכל פעם שהתושבים יצאו להדוף אותם, הגיעה המשטרה והדפה דווקא את היהודים, כשלשבאב ניתנה האפשרות להמשיך ולהתפרע.
אנחנו שואלים אותם מה קורה שעכשיו שקט יחסית, והם מספרים שלפני זמן מה הגיעו כ-30 חבר'ה מיצהר, שכאשר השבאב תוקף הם תופסים את האבנים הנזרקות וזורקים בחזרה, רצים לתוך מטר האבנים, ומבריחים את הפורעים.
"הם היחידים שמפחידים את הפורעים. מהמשטרה הם לא מתרגשים."
יום שלישי, 11.5: 1:45
נוסעים עם אחד התושבים לכתובת שלידה התחלנו, עם הרכב הבוער, ומחלצים זוג עם ילד, שפחדו לרדת לרחוב. קללות בערבית מופנות כלפינו מאחד הבתים הסמוכים (מאוחר יותר נודע לי שמבית זה בוצע ירי כלפי שוטרים ואזרחים).
מסיימים את הסיור בעיר, ואנחנו מחזירים את מיכל לרכב בנתב"ג. ביציאה מנתב"ג אני מקבל דיווח שראש הממשלה והשר לביטחון פנים הגיעו ללוד. חוזרים לעיר כדי לשמוע איזה דיווח הם מקבלים. עד שהגעתי חזרה ראש הממשלה כבר יצא.
אוחנה וקציני המשטרה הבכירים, ובהם המפכ"ל, עומדים בכיכר. מטרים ספורים מהם נמצא אוהל האבלים של משפחת המחבל שנהרג ביום שני בערב כשניסה לתקוף את השכונה היהודית הסמוכה. מעל האוהל מתנוסס דגל אש"ף.
בחצי אוזן אני שומע שעל פי הדיווח שהשר קיבל מקציני המשטרה, המצב בשליטה ואין אירועים מיוחדים. אני בהלם. שני רחובות משם נורו זיקוקים ונזרק בקבוק תבערה על כח משטרתי, וזה נקרא מצב בשליטה? רחוב אחד משם רכבים בוערים ואין מכבה, וזה נקרא מצב בשליטה?
אני מראה למפכ"ל ולשר אוחנה את הסרטון שצילמתי ומקווה שמדובר בהלם קרב או בחוסר התארגנות של הכוחות בשטח.
יום שלישי, 11.5: 3:00
מחר יהיה יום חדש. אני יוצא מהעיר, רק כדי להספיק לפני היציאה לשמוע אזעקה ולהשתטח לצד הכביש יחד עם כתב הארץ, ג'וש בריינר.
ממשיך הביתה. צריך לאגור כוחות. מחר דיון בבית המשפט המחוזי בלוד, בערר של העצורים מיום שני.
יום רביעי, 12.5:
שומע שבמהלך הלילה המשיכו ההתפרעויות ולפנות בוקר הגיעו גם קבוצות יהודיות עם פחות משמעת עצמית, מהקבוצה שהסתובבה בערב.
הולך לדיון בבית המשפט המחוזי בלוד. פוגש שם חברי כנסת רבים. הפגנה גדולה של אנשים טובים, שבאו למחות על המציאות ההזויה שייצרה המשטרה וייצרה פסיקת בית המשפט, לפיה תקיפה ולינץ' כנגד יהודים היא מציאות מקובלת וההגנה העצמית הופכת לפשע.
מדברים עם המשפחות, מתעדכנים מעורכי הדין הנפלאים של 'חוננו', שומעים את פסק הדין של השופטת אפרת פינק, שמחליטה על דחיית הערר. רציתם הפרדה בין הניצים? קיבלתם. המגינים יישארו במעצר, הפורעים עדיין מסתובבים חופשי. אבל הפרדה יש.
חשבתי לעצמי בתמימות, שהלילה בלוד יהיה בסדר. צמרת המשטרה כבר יודעת על האירועים. המג"ב הגיע לעיר. השר והמפכ"ל כבר ראו שדרגי השטח לא ממש מדווחים להם את המציאות כהווייתה. יהיה בסדר.
נוסע הביתה, ובדרך למיטה עוד רואה שהחברים שלי, מכיתת הכוננות של היישוב, מתארגנים ליציאה ללוד כדי לסייע לתושבים בשמירה. שיוכלו קצת לישון ולהרגיע את הילדים.
יום רביעי, 12.5: 4:00, לפנות בוקר
מתעורר. הוואטסאפ שלי מפוצץ מהודעות.
חברים ברמת אשכול מספרים לי על חילוצים תחת אש, חיפוי מחלונות, מג"בניקים שמודים בהתרגשות לאזרחים שחילצו אותם מהאש כי להם אסור לירות או לחתור למגע.
במקביל, כיתת הכוננות של פני קדם מעלה תמונה מחוייכת ורגועה משכונה שקטה בעיר לוד.
אני מתקשר לחברי מכיתת הכוננות, שבדיוק מתקפלת וחוזרת הביתה, ושואל אותו איך עבר הלילה.
הוא מספר שהם היו ברמת אשכול. הפורעים החלו לתקוף. והם שמרו שם עד שהמשטרה הגיעה. כשהמשטרה הגיעה, הם עברו לשכונה אחרת.
אני משלים את הסיפור מהחברים שנשארו ברמת אשכול. מסתבר שהמשטרה הגיעה ושלחה מהמקום את כיתת הכוננות, אבל לא נשארה לאחר מכן לשמור על התושבים חלילה, אלא נטשה את המקום.
הפורעים המשיכו בהצתות ובתקיפות באין מפריע, עד שנתקלו בכח מג"ב ובסיור אזרחי, ואז גם התחילו יריות.
אני מבין שמה שהתרחש בבית המשפט, ממשיך להתרחש בשטח. המשטרה פועלת במרץ בתחום רמת אשכול, אבל לא במטרה לעצור פורעים או להגן על תושבי השכונה, אלא כדי להרחיק מהשכונה כל מי שעלול לסייע בהגנה. להפריד בין הניצים, ולהפוך את רמת אשכול לשטח ללא יהודים.
יום חמישי, 13.5: 12:00
שוב דיון בבית המשפט בראשון לציון. הדיון מתארך. הקהל בחוץ מפגין. חברי כנסת מסיעות רבות יושבים באולם ואומרים שהם כלל לא מאמינים למתרחש לנגד עיניהם.
המשטרה כבר מכינה בקשה להארכת מעצר בארבעה ימים נוספים. המשמעות היא שאנשים שפעלו בדיוק כמצופה מהם, לא יהיו עם משפחתם בשבת ובחג השבועות. לפתע חוקרת המשטרה מושכת את הבקשה, ומחליפה אותה בבקשה למעצר בית.
דיון בבית המשפט ובסוף גם מעצר הבית מבוטל. נותרה רק הוראה להתרחק מהעיר לוד.
מאחר והיורים ומשפחותיהם מאוימים ברמה גבוהה ויש חשש אמיתי לחייהם, מוטל צו איסור פרסום על שמותם ועל פרטים מזהים.
יום חמישי, 13.5: 15:00
יוצא פרסום לתקשורת לפיו ראש הממשלה נמצא בעיר לוד. אזעקת צבע אדום. ראש העיר ומשפחה מרמת אשכול מגיעים לישיבה עם ראש הממשלה, עם שר הבט"פ עם היועץ המשפטי לממשלה ועם הפיקוד הבכיר של המשטרה, ומספרים מה עובר על העיר.
יום חמישי, 13.5: 16:00
ראיון לערוץ 13, השאלה הראשונה, אם אני לא חושב שהנוכחות שלי בעיר מתסיסה. הראיון מתפוצץ. שאלה שנדרשת מידה אדירה של חוצפה כדי להשמיע אותה.
יום חמישי, 13.5: 17:00
ישיבת סיעה של הציונות הדתית בלשכה החדשה שלי בעיר לוד. מסתובבים ומנסים להבין למה זקוקה הקהילה.
למתחם הקליקה של עיריית לוד, מגיעים מאות מתנדבים, מוקם חמ"ל אזרחי שנועד לסייע לקהילה בכל הנדרש. התארגנות לאוכל. מציאת מקום ליציאה מהעיר. הטלפון קורס ממתנדבים ששואלים מה ניתן לעשות, ואת מי ניתן לארח.
יום חמישי, 13.5: 19:00
מגיעים למכינה שברמת אשכול. אירוע ירי ברחוב סמוך. אחד המתנדבים נורה ברגלו מגג בניין. מזהירים אותנו לא לעמוד במקום חשוף. על פי הדיווח שוטרי מג"ב החלו לרוץ כדי לעצור את היורה, אך מפקד התחנה צעק עליהם שיורידו נשקים ויחזרו למקום.
החושך מתחיל לרדת, ושוב מתחילות המהומות. הדי פיצוצים, ירי ורימוני הלם.
החזרה לרכבים של חברי הסיעה הופכת למבצע לוגיסטי מורכב. אנחנו מתפצלים. בצלאל ואופיר נשארים במכינה. אורית, מיכל ואני הולכים ברגל. חלק מהעוזרים איתנו, חלק נוסעים ברכב.
עוברים ברחוב חשוך. שבאב ערבי מתכנס מולנו.
חוזרים אחורה ומבקשים ליווי מהמשטרה. שוטר חמוש ומשוריין לפנינו, שוטר אחרינו. מגיעים לרכבים. חלק נוסעים הביתה. חלק נשארים לפגישה עם המתנדבים בקליקה.
יום חמישי, 13.5: 21:00
מקבלים דיווחים על יהודים שנעצרים בכל העיר, ומגורשים ממנה. הסיבה הרשמית היא שיש עוצר.
מרמת אשכול מספרים לי על קבוצות מתפרעים ערבים שמתקבצות ללא הפרעה. הם לא צריכים לספר. במהלך הנסיעה עם הרכב ראיתי בעצמי.
מפקד המרחב מגיע לאיזור מתחם הקליקה עם כוחות חמושים ומשוריינים, ודורש פינוי מיידי. לא לפני שהוא מאיים על העוזר שלי במעצר, כי אין לו חסינות.
הסיבה, חלק מהמתנדבים עומדים במגרש החניה הסמוך, וזו הפרה של העוצר.
ברמת אשכול התפרעויות, זריקת אבנים ובקת"בים, ירי באש חיה. אבל המתנדבים שיושבים באיזור שקט ואורזים פזלים לילדי לוד הנצורים, זקוקים כרגע לפינוי ולפריצת כוחות.
חבר הכנסת לשעבר עמית הלוי ואני נמצאים שם, מעדכנים את השר אוחנה שיושב בחמ"ל במה מתעסק מפקד המרחב.
לאחר מספר דקות, הכוחות מתקפלים. מפקד המרחב בדרכו למשימה חדשה.
יוצא בדרכי לרכב, עם חה"כ אורית סטרוק. באחד הצמתים אני מזהה עוד קבוצת נערים צעירים. מבקש מאורית ומהעוזר שלי להמשיך בנסיעה כדי להוציא את הרכב. יורד ומדבר עם הקבוצה, ומבקש מהם שיימנעו מיצירת מהומות.
פתאום פונה אליי אדם ושואל אם אני מכיר את הטלפון של עו"ד מארגון 'חוננו'. עו"ד נתי רום נעצר. אני צועד עם הבחור חזרה לתחנת המשטרה ומנסה להבהיר לשוטרים את טעותם ואת זה שהמעצר היה לא חוקי.
מסתבר, שאחרי שכשל בניסיון הפריצה לקליקה, המשימה החדשה של מפקד המרחב הייתה לעצור עו"ד בדרכו לתחנת משטרה.
אורית מגיעה גם היא לתחנה. מצלמת ומותקפת על ידי אחד השוטרים. אנחנו מחלקים משימות. מסתבר שלאחר המעצר של נתי, מפקד המרחב החרוץ פנה לעצור את כיתת הכוננות של אחד היישובים. כל זאת כשקבוצות של פורעים ערבים שורפות, זורקות אבנים ויורות.
אורית עוזבת, ולאחר מספר דקות הקצין בתחנה מבין שהמעצר של נתי היה לא חוקי, ומשחרר אותו.
יום חמישי, 13.5: 22:00
מחוץ לתחנה השוטרים אומרים לי "אל תאשים אותנו במצב שיצא משליטה, אתה חבר כנסת, תדאג שלא יכבלו לנו את הידיים".
אני חוזר לקליקה. מגיעה קבוצה של צעירים יהודים חילונים ומסורתיים, עם אלות ושרשראות. אני מנסה לדבר עם זה שנראה כמבוגר אחראי ביניהם, ומבקש ממנו שלא להיכנס לעיר. בינתיים שוטר עוצר את אחד מהם, בגלל שסירב לתת לו את האלה. מתחילה להתלקח מהומה. אני מסביר לחבר'ה שעו"ד נתי רום נמצא בתחנה ויעזור לחבר העצור. ההתלקחות נמנעת. הקבוצה יוצאת מהעיר.
יום חמישי, 13.5: 1:30 בלילה
יוצאים הביתה. מספיקים להתעדכן תוך כדי נסיעה שהמפכ"ל הכושל מצא את הסיבה להתלקחות. בן גביר אשם, למקרה שתהיתם.
יום שישי, 14.5
יוצא לקניות לשבת.
כשאני חוזר אשתי מקשיבה לטלפונים ולעדכונים שאני מקבל מהעיר. על קהילה שרובה נסעה לשבת. על מאות מתנדבים שבאו לאייש דירות כדי שלא ייבזזו או יישרפו. על היערכות של מוקד ביטחוני וכיתת כוננות, כדי שתושבי לוד שנשארו ירגישו בטוחים.
היא אומרת לי שאני חייב לנסוע לשבת בעיר.
אני מתארגן ויוצא. להיות בשבת עם התושבים, עם המתנדבים, עם הרב שמואל אליהו ובנו שבאו לחזק את הקהילה ועם מוקד ביטחוני ומודיעיני שמתופעל כולו על ידי מתנדבים ומעודכן בכל התקהלות, בכל בקבוק תבערה או ירי של זיקוק.
בכניסת שבת, מפקד המרחב החרוץ לא שוכח להעלות את כיתת הכוננות, כעשרים חבר'ה דתיים, על אוטובוס שיזרוק אותם בליל שבת בצומת שילת. כמובן ללא שום בסיס חוקי.
את מנהל הגרעין ששואל אותו מה הוא עושה ולמה, הוא עוצר באלימות.
התערבות שלי אצל הגורמים המוסמכים, והאוטובוס מוחזר בשבת לעיר, לסייע בשמירה.
הכוחות שמסתובבים בשטח בשבת נראים מאוששים. אומרים לי: "עברנו מהכלה להתקפה". המשטרה מתחילה לבצע מעצרים של יורים ומכיני בקבוקי תבערה. אוכפת את העוצר על התקהלויות של שבאב. משתמשת באמצעים לפיזור הפגנות.
כאילו שפכו על הבערה דלי מים, השקט משתרר בעיר. המתנדבים שהיו בעיר כמה ימים לא מבינים מה קרה. פתאום אין אבנים. אין בקת"בים.
השקט הזה עוד ידרוש הרבה תחזוק, ועבודה יסודית לאיסוף הנשק הלא חוקי. לוד, וכל הארץ מחכה להחזרת המשילות.
משטרת ישראל מחזיקה בכלים מצוינים. השוטרים במשטרה מסורים ורוצים לעשות את עבודתם.
אנחנו זקוקים למשטרה. תושבי לוד היו זקוקים למשטרה. במשך שבוע היא לא באה. במשך שבוע היא עבדה על המשימה הלא נכונה.
בלוד חלפו 4 ימים עד שניתנה הפקודה הנכונה. במקומות אחרים בארץ, עדיין מחכים. ואנחנו מחכים יחד איתם.
אנחנו ממתינים בצפון. אנחנו ממתינים בדרום, ברמלה, ביפו, בעכו, בוואדי ערה, בשכונת שמעון הצדיק ובהר הבית.
ממתינים למשטרה. לממשלה. ממתינים לתפיסה ולאמירה ברורה. התפקיד של מדינת ישראל היא שיהודים יוכלו לחיות ולהסתובב בבטחה בארץ ישראל. זו גם משימתה של המשטרה, למרות שהמפכ"ל לא יודע את זה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו