פייק סוג ב'

ב־27 במארס טכנאי מטוסים בשם דוד עלה לתוכניתו של אראל סג"ל ברדיו 103. "אני איש נחות", שפך את ליבו. "הפתק שלי לא שווה כלום".

דוד ביטא את מה שרבים הרגישו כשטייסים מטייסת 69 הצהירו כי לא יתייצבו לאימונים במחאה על הרפורמה המשפטית. הרגשנו ששברו את הכללים. שגונבים לנו את הבחירות. הבנו כי אין לימין שום יכולת למשול כשקבוצות בעלות יתרון ופריבילגיות מחזיקות את מדינת ישראל כבת ערובה. הבנו שאנחנו אזרחים סוג ב' דה־פקטו.

יש אנשים שלא מבינים זאת או שאולי עושים את עצמם. אחד מהם הוא יועז הנדל, שתהה ב"קבינט שישי" (05.05) "מי כאן באמת אזרח סוג ב'?", ואף הוסיף בהגחכה: "ניר ברקת, שמחה רוטמן, בצלאל סמוטריץ' וגלית דיסטל אטבריאן הם אזרחים סוג ב'. המצאה ישראלית: מיליונר סוג ב'".

אז נתחיל, אולי, בהפרכת הפייק שעליו מבוסס הטור של הנדל, המייחס את הקמפיין לליכוד. ובכן - אני הוא ההוגה, היוזם והקריאייטיב של הקמפיין "אזרח סוג ב'". לא נתניהו ולא הליכוד. ולא קיבלתי עליו שקל שחוק מאף גורם. אנשים כמו דוד היוו השראה לסלוגן ולעיצוב, ומשם זה התפתח לקמפיין שצמח מלמטה. והוא היה ויראלי כי זו לא היתה סתם הרגשה, אלא חותמת למציאות שהיכתה בפני כל הימין.

אין בקמפיין שום תביעה על רקע אתני או מעמדי כמו שהנדל טעה לחשוב, אף שבמציאות הישראלית יש קורלציה רבה בין הבחירה הפוליטית לבין המעמד הסוציו־אקונומי והמוצא האתני. ברור שיש ימנים מיליארדרים ושמאלנים עניים, יש ימנים אשכנזים ושמאלנים מזרחים. אבל הקמפיין מכוון, למשל, כלפי התופעה שבה שופטי בג"ץ, שכמעט בוחרים זה את זה, מבטלים את חוקי הכנסת, והמילה האחרונה היא שלהם בכל ויכוח ותהליך פוליטי, ערכי ומוסרי, עם מקסימום סמכות וללא אחריות. לכן הרוב, שלא יכול להוציא את ערכיו אל הפועל באמצעות הממשלה שבה בחר, הוא אזרח סוג ב'.

כשמתקבל הרושם שזכויותיהם של מסתננים ושל שב"חים מקבלות הגנה שמפוני גוש קטיף והמפגינים נגד ההתנתקות יכלו רק לחלום עליה - אנחנו מרגישים אזרחים סוג ב'. כשיש התערבות פסולה ובלתי פוסקת של היועמ"שים בניהולה של המדינה, ואיסור הוצאה לפועל של מדיניות הממשלה הנבחרת - אנחנו אזרחים סוג ב'. כשניצב כמו עמי אשד הופך לגיבורם של מפגינים מצד אחד, בעוד מפגינים מהצד השני, ימנים וחרדים, סופגים אלימות משטרתית ומעצרים - אנחנו מבינים שאנחנו אזרחים סוג ב'.

מה שהנדל מפספס הוא שהקמפיין "אזרח סוג ב'" מכוון באותה המידה לשלטון הימין. הציבור שיצא לבחור בצורה דמוקרטית והגיע ל־64 מנדטים דורש מהממשלה לממש את הבחירה שלו. זו היתה קריאה לנבחרי הציבור שלנו - הגיע הזמן שהימין יחזיר את הדמוקרטיה למשמעות המקורית שלה: שלטון הרוב. עד שהרפורמה לא תעבור, שבית המשפט העליון יחזור לגודלו המקורי לאחר המהפכה השיפוטית של ברק, ושהפקידים וכלל השירות הציבורי ישמעו ויוציאו אל הפועל את מדיניות הממשלה - אנחנו נישאר אזרחים סוג ב'.

"אזרח סוג ב'" זו לא הרגשה, זה מצב שאנחנו צריכים לתקן באמצעות הרפורמה. ואת זה, יועז, לא הבנת.