כידוע, ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. פחות ידוע שהיא גם מדינה ליברלית בהתאם להעדפה של רוב גדול מתושביה. "ליברלית" במובן המקובל במדיניות ציבורית, ולפיו האדם הוא שחשוב והמדינה אינה אלא אמצעי לדאוג לרווחתו. אינה פשיסטית או תיאוקרטית. זו כמובן טענה אמפירית, ואתם, הקוראים, מוזמנים להעריך את נכונותה. חשוב לציין שכל המדינות הדמוקרטיות המודרניות הן ליברליות. הציבור הוטעה בכוונה על ידי מקדמי הרפורמה לחשוב שיש בעולם אפשרות אמיתית (כלומר, לא טורקיה או הונגריה) של דמוקרטיה ללא הגנה על זכויות הפרט מפני חקיקה המתקבלת ברוב קולות בפרלמנט.
להמחשה חשבו על המקרה הבא. ברוב של 64 נגד 56 נקבע שתיבדק זהות המצביעים בבחירות האחרונות. מי שיימצא שהצביע עבור מפלגות הקואליציה - לא יידרש לשלם מסים מעתה ועד עולם (גם הבחירות יבוטלו בהמשך, ברוב קולות כמובן).
לעומת זאת, מי שיימצא כי הצביע עבור מפלגות האופוזיציה (או לא הצביע כלל) - יישא במלוא נטל המס הנדרש כדי לממן את תקציב המדינה. זה יהיה מהלך על פי פרשנות שכיחה אך מוטעית לדמוקרטיה, ולא ליברלי. הוא פוגע אנושות בשוויון.
דוגמה נוספת לפגיעה בשוויון, לכאורה קיצונית פחות, שמתוכננת להתרחש מייד לאחר שתושלם ההפיכה המשטרית, ושתעבור ברוב קולות בכנסת, היא חקיקת פטור משירות צבאי לחרדים, בשעה שכל האחרים נשלחים לכלא אם הם מסרבים להתגייס. דוגמה נוספת, עכשווית, היא פטור בחוק לחרדים מהדרישה למיצוי כושר השתכרות לצורך קבלת קצבאות הכנסה שונות ומשונות, בעוד כל האחרים נדרשים להוכיח כי הם אינם כשירים לעבודה כדי להיות זכאים לקצבת הבטחת הכנסה.
הדרת נשים מהמרחב הציבורי, חקיקה שכבר נמצאת על השולחן, היא דוגמה נוספת לחקיקה שאינה ליברלית שתוכל לעבור בקולות הקואליציה. וזו, כמובן, רק ההתחלה.
מכאן שהאפשרות לטעון שמדינת ישראל היא דמוקרטית אך ורק כי החוקים מתקבלים לפי עיקרון של רוב אינה קיימת באמת אם ברצוננו להיות מדינה מודרנית, לא חשוכה. מדוע, אם כן, יש לרפורמה תומכים כה רבים? ראשית, ישנם פוליטיקאים עם אינטרס אישי ברפורמה, כגון לוין שזו הנישה הפוליטית שלו ורוטמן שהוא דתי־תורני. שניהם הפכו למוקד העניין הציבורי ובונים כך את מעמדם הפוליטי. וכמובן גם נתניהו ודרעי, שפותרים באמצעותה בעיות אישיות עם בית המשפט.
שנית, השימוש הציני והאפקטיבי של האנשים הנ"ל ועוזריהם בשסעים בחברה הישראלית בנושא הסכסוך הישראלי־ערבי ובמתח שבין ישראל הראשונה לשנייה, כדי להסתיר מהציבור את משמעותה של הרפורמה ואת עובדת היותה הפיכה משטרית שתפגע ברוב אזרחי ישראל.
שלישית, קיימת אוכלוסייה במדינה שההפיכה המשטרית משרתת באופן מושלם את הנהגתה. מובן שהאמור להלן אינו נכון ביחס לכל פרט חרדי, ויש חרדים רבים שמתנגדים להפיכה המשטרית, אך כמעט כל החרדים מצביעים למפלגות יהדות התורה או ש"ס, שזו בדיוק רב עמדתן.
הם אינם מאמינים בדמוקרטיה אלא ב"דעת תורה", כלומר דעת הרבנים. והם לא ליברליים. אינם ציונים, אולם אם כבר הוקמה המדינה - היא צריכה לדעתם להיות ממוקדת ביעד אחד, והוא הבטחת המשך קיומו של העם היהודי באמצעות ניהול המדינה על פי ההלכה.
החרדים קוראים לבתי המשפט "ערכאות של גויים", ומחילים בבתי הדין הרבניים את דיני ההלכה. שיא שאיפותיהם - שבמקום בית המשפט העליון תוקם הסנהדרין. מיעוט מקרב הדתיים הלאומיים שותפים לדעה זו. אלה הם הדתיים־התורניים, הידועים יותר בכינוי חרד"לים.
לסיכום, מצבו האישי הקשה של נתניהו יוצר הזדמנות לפוליטיקאים החרדים והדתיים־תורניים (חרד"לים) לבצע הפיכה משטרית, אשר תאפשר את הגשמת האידיאולוגיה החרדית.
הכותב הוא פרופ' מן המניין בפקולטה למשפטים, אוניברסיטת ת"א
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו