קץ הדמוקרטיה, קץ הדיקטטורה של בג"ץ, או התפוררותה של מלכות ישראל השלישית? תלוי את מי שואלים.
היות שהעם היהודי די מנוסה בכל הקשור לקץ ולחורבן, ארון הספרים היהודי מציע פרספקטיבה היסטורית ופילוסופית לא רעה על מה עלול להביא לסופה של המדינה היהודית.
חכמינו הנחילו לנו שני עקרונות בסיסיים: הבית הראשון חרב בגלל שחיתות מוסרית ודתית (עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים), והבית השני - בגלל שנאת חינם. אבותינו היטיבו להבין את הפיתוי שבהחלפת השלטון באלימות, אבל למדו על בשרם שזה לא שווה את זה. את המחיר הכבד של רצח מנהיג פוליטי למדנו גם אנחנו, למרבה הצער. האם הפנמנו את תג המחיר האמיתי של השנאה?
קולות רבים נשמעים במרחב האווירי שלנו בשבועות האחרונים, רבים מהם כועסים וחרדים. גם אני כועסת וחרדה, אבל אני לא רוצה לאבד את הצפון. כמו במריבה עם ההורים, עם בן הזוג או עם הילדים - במריבה הגדולה בין ימין לשמאל צריכה להיות ברורה האמת היסודית שמשפחה זה לכל החיים. מלבד קומץ פנטזיונרים המשוכנעים ש"מדינת תל אביב" היא דבר אמיתי - כולנו מבינים שגירושים הם לא אופציה, ושהיחד שלנו חיוני יותר מכל דבר אחר.
סולידריות היא לא תירוץ לאי־קידום מדיניות שנויה במחלוקת, כפי שאולי טעו לפרש זאת בממשלה הקודמת; אבל באירוע שיש בו כל כך הרבה אמוציות, ה"איך" חשוב לטווח הארוך לא פחות מה"מה". אם ב־2005 הוציאו פה משפחות מבתיהן ומתים מקבריהם והמדינה לא נפלה - כנראה נעמוד גם ברפורמה המשפטית. חוסן הוא בחירה, ופילוג אינו גזירת גורל. יש לי אמת מידה די פשוטה: מי שמנצל את המצב כדי לזלזל, להקטין, להגחיך או להכפיש את הצד השני מעצם היותו הצד השני - כשל. מי שמצליח בתוך הדיון הלוהט להתייחס באופן מכבד וענייני לטיעוני הנגד, משני הצדדים - עמד במבחן.
צ'רצ'יל ידע מה הוא אומר כשאבחן את הדמוקרטיה כשיטת ממשל גרועה למדי. הרעיון לתת למיליוני אנשים זכות שווה לבחור את עתיד המדינה נשמע מופרך, והרעיון להפוך את השליטים לתלויים בגחמותיו של הציבור נשמע מופרך עוד יותר. ועדיין, השיטה הגרועה הזו היא רק קצת יותר טובה מכל האלטרנטיבות שנוסו.
אין לנו מדינה אחרת, וגם לא פריבילגיה למתוח את גבולות הסולידריות עד לקצה. המאבק על הרפורמה הוא לגיטימי, וגם ההכרעה של נבחרי הציבור היא לגיטימית. שניהם - המאבק וההכרעה - צריכים להתנהל בחוכמה, מתוך ידיעה ברורה שכולנו נמשיך להיות כאן ביום שאחרי.
קשה להתייחס לכל זה בלי להזכיר טור יוצא דופן של עיתונאי ישראלי ידוע, נראה אם תזהו את הסגנון: "אני רוצה לפצל לשני חלקים את המשפט שכולנו למדנו", הוא כתב ביולי 2013, "ולשים פסיק במקום שאין בו פסיק: ירושלים נפלה בגלל שנאה, ורק בגלל שנאה. ההבנה שהיא היתה מיותרת לגמרי - שנאה חינמית - הגיעה רק שנים אחר כך. כי בזמן אמיתי, בזמן המצור על ירושלים, הם הרי לא חשבו שזו שנאת חינם. הם היו משוכנעים שהם צודקים, ורק אחר כך התבררה לנו האמת האיומה - מה שזה לא היה, זה לא היה חשוב". נכון, רה"מ לשעבר וראש האופוזיציה בהווה, יאיר לפיד, חתום על הטקס שציטטתי כאן.
כמה חודשים אחרי היום הדרמטי ביותר של מבצע צוק איתן, "יום שישי השחור" שבו נחטף סגן הדר גולדין, פורסמו הקלטות הקשר של לוחמי גבעתי. כשחייליו מפגיזים בכבדות את האזור, נשמע מפקד הגדס"ר, סא"ל אלי ג'ינו, צורח בקשר: "תפסיקו עם הירי! תפסיקו עם הירי! די, אתם תהרגו אחד את השני!". לא חסרים גנרלים בכנסת, אבל בהזדמנות הזו - כדאי להקשיב דווקא לסא"ל.
המאבק הוא לגיטימי, אבל צריך להפסיק את הירי - לפני שיהיה מאוחר מדי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו