הדיון של השופטים או של היועמ"שית בנבצרות ראש ממשלה, שאין ספק לגבי כשירותו הפיזית והשכלית למלא את תפקידו, אינו שונה מהדיון במטכ"ל על היתכנות תפיסת השלטון בכוח הזרוע. דיון כזה משמעותו אחת: קשירת קשר לביצוע הפיכה.
הדין הישראלי אינו מעניק סמכות לערכאה כלשהי, למעט חברי הכנסת, לקבוע מי יהיה ומי לא יהיה ראש ממשלה. חברי הכנסת שנבחרו על ידי העם הם אלה שנותנים אמון בממשלה מסוימת ובעומד בראשה, והם אלה שרשאים להביע אי אמון ולהפיל את הממשלה ואת ראש הממשלה.
העיון בחוק יסוד הממשלה שולל לחלוטין את האפשרות שערכאה אחרת, חשובה ככל שתהיה, תתערב בבחירה הדמוקרטית של האזרחים ושל נציגיהם, חברי הכנסת, ותגבר עליה. המונח "נבצרות", המוזכר בחוק, מתייחס למצב שבו נושא משרה שלטונית לא מסוגל למלא את תפקידו, וברור לגמרי שחוסר המסוגלות הזה הוא רפואי בלבד, שכן אחרת החוק היה מונה את העילות הנוספות - שאינן רפואיות - לנבצרות, ומגדיר מי רשאי לקבוע שהנבצרות מתקיימת.
כמו בנושאים רבים אחרים, גם בנושא הזה פסיקות בג"ץ הן ששיבשו את השכל הישר וניסו להקים סמכות יש מאין. מה אכפת לשופטי בית המשפט העליון שהחוק ברור? הם הרי יכולים ואף צריכים, לפחות בעיני עצמם, לשפוט על פי מה שנתפס על ידיהם כ"סביר" או "נאור", ולא על פי דין. הם הרי נעלים, לפחות בעיני עצמם, מהאזרחים. הם גם יודעים היטב שדעותיהם מצויות במיעוט מזהיר בעם ישראל, אז איך אפשר לעמוד בפיתוי לכפות את הדעות האלה על הרוב באמצעות פרשנות יצירתית, שאין בינה לבין הדין הכתוב דבר וחצי דבר?
כך יצא לדרך ניסיון בוטה של בית המשפט העליון להמציא דרך חדשה - ובלתי חוקית בעליל - להזיז מתפקידו ראש ממשלה. כמו במשל הצפרדע המתבשלת, הדבר נעשה בשלבים, כדי להרדים את הציבור ולא לעורר התנגדות עזה מדי לעיוות הדין הנעשה לעיני כל. ראשית, כתבו השופטים באחת הפסיקות "מניחים אנו, מבלי להכריע בדבר, כי בנסיבות המתאימות מוסמך היועץ המשפטי לממשלה להכריז על נבצרות זמנית של ראש הממשלה". ממתי מלאכת השפיטה מתבצעת על פי הנחות, ולא על פי סעיפי חוק? מאז ששופטי בית המשפט העליון בישראל סיגלו לעצמם את הנוהג להתעלם מהחוק, לכתוב אותו במקום המחוקק, ולהחליט במקום הציבור מה ראוי ומה אינו ראוי.
בשלב הבא, באלגנטיות שהיתה מעוררת קנאה גם אצל נוכל קלפים מנוסה, השופטים כבר הפכו את ההנחה המומצאת, שכאמור לא מסתמכת על שום דבר חקיקה, לפסיקה מחייבת ועובדה מוגמרת.
בפסיקתם משנת 2021, הם כבר מתעלמים לגמרי מהיעדר הסמכות שבחוק ודנים ברצינות בעילות להדחת ראש ממשלה (שלא נקבעו בחוק) ובשאלה מי יעשה זאת. ככה פשוט, מט סנדלרים בשני מהלכים.
לפני שהשופטים והפקידים מפליגים מעבר לנקודת אל־חזור ולוקחים עימם אל תהומות ההזיה את המדינה כולה, מומלץ שיעצרו לרגע ויתאמצו לעשות את מה שהם כל כך לא אוהבים - לקרוא את החוק ולתת את הדעת לכוונת המחוקק, הנגלית בפרוטוקול הכנסת מימי קבלת חוק יסוד: הממשלה. כל מי שיעשה זאת, יבין שהנבצרות שמורה למצבים רפואיים בלבד, כמו זה שפקד את ראש הממשלה אריאל שרון.
בכל יתר המצבים לא יעלה על הדעת שמאן דהוא בחברה דמוקרטית יחליט כי בחירת הריבון, כלומר הצבעה לגיטימית של אזרחי המדינה בקלפי, אינה תקפה. הדחת ראשי מדינה שלא באמצעות בחירות, והחלפת העם בידי קבוצת בעלי משרות - שמורות למדינות חשוכות ולמשטרים טוטליטריים. בלעז יש לכך מונחים מתאימים - פוטש וחונטה - ואפילו בחלום בלהות לא חשבתי שיימצאו אנשים שיעזו לייבא את הפרקטיקות הנפסדות האלה למציאות ישראלית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו