מבוהלים ממעוז? יולי תמיר אשמה

יש החלטות שהשלכותיהן מתבררות רק לאחר זמן, שכוונתן המקורית התהפכה והפכה לבומרנג בלתי צפוי. השבוע האחרון לווה באינספור מילים מתחום ה"סערה" וה"משבר", שהוצמדו למהלך שבו קיבל לידיו ח"כ אבי מעוז את האחריות לתוכניות החיצוניות שנכנסות לכיתות הילדים של כולנו.

אך ההיסטריה סביב מעוז היא רק סופו של תהליך, קצה של קרחון, שהחל בהחלטה שקיבלו דווקא שרי חינוך מהשמאל. בייחוד שרת החינוך לשעבר יולי תמיר, שהרחיבה לפני יותר מעשור את האפשרות לגורמים חיצוניים להיכנס לבתי הספר כדי לאפשר שם דריסת רגל למי ששותפים לתפיסת עולמה, וחוללה אפקט פרפר שהסתיים השבוע - עם קריאות השבר האפוקליפטיות סביב סגן השר המיועד מעוז.

עוד לפני תמיר, הוקמו ועדות וכונסו דיונים במטרה להסדיר ולקבע את תחומי ההעשרה בבתי הספר, בעיקר בתחום היהדות, אך תמיר החליטה להרחיב את האופציה במטרה להכניס את התנועה הרפורמית למערכת החינוך. היא לא הסתירה את כוונתה, וקראה פומבית לרפורמים לנצל את כהונתה כדי "לתקוע יתד" במערכת החינוך.

אפשר לחבב את החלטתה של תמיר ב־2007, אפשר גם לא, אך הפעולה היתה בסמכותה ולצורך קידום מטרות שבשמן נבחרה, ובכך קיבעה את היכולת של פוליטיקאי אחר לקבוע גם כן, לפי שיקול דעתו, אילו תוכניות, ארגונים ודמויות יפגשו תלמידי ישראל.

ופה טמונה הבעיה. פוליטיקאים מעוניינים בהחדרת תפיסות העולם שלהם אל בתי הספר. לא בקידום החינוך ולא בהרחבת הדעה, אלא בהפצה של תפיסת עולם. זו בדיוק הסיבה שיש לצמצם את סמכות הפוליטיקאים להחליט מהו חינוך נכון ומי יעצב את תפיסת עולמם של הילדים. השר או סגן השר ממושבו בלשכה מחליף את שיקול הדעת של ההורים, את השיח מול הנהלת בית הספר ואת זכותו של כל הורה לקבוע למה ייחשפו ילדיו ולמה לא - תמורת אינטרסים פוליטיים צרים שהם תוצאה של כוח פוליטי רגעי, פעם משמאל ופעם מימין.

הניסוי של תמיר נכשל פעמיים. פעם אחת בכך שהתוכניות הרפורמיות שהוצעו למנהלי בתי הספר זכו לביקוש נמוך, וההחלטה שהיתה אמורה להגדיל את השפעתם של הרפורמים גרמה דווקא לפריחתן של עמותות אורתודוקסיות, בעיקר מהציונות הדתית. אז הואשם בנט, שהיה אז שר החינוך, בכך שהוא שוטף את מוחות הילדים הרכים באמצעות בנות שירות לאומי - בדיוק כפי שמואשם היום מעוז.

ופעם שנייה, בכך שהכוח שביקשו תמיר ואחרים לעצמם נדד למי שהם לא היו חולמים להפקיד את הכוח הזה בידיו. "המפלצת של פרנקנשטיין" שנולדה כדי להכיר לתלמידים את הרפורמים ב־2007, הפכה לגולם מפראג שמבקש להכיר לתלמידים את משנתו של אבי מעוז ב־2022.

הצביעות ברורה, אך הכשל ברור לא פחות. תוכניות הלימודים והמהלכים הממשלתיים בתחום החינוך צריכים להיות נקיים ככל האפשר משיקולים פוליטיים ומאג'נדה, ושייכים בלעדית להורים ולמנהלים. לחלופין, אפשר להכניס דווקא לתוכנית הלימודים של הפוליטיקאים את המשפט "סוף מעשה במחשבה תחילה".