הדיון בנושא פסקת ההתגברות, המכונה ע"י השמאל "פסקת ההתגברות על הדמוקרטיה", הפך להתנגשות חזיתית בין שני המחנות.
בדיון בנושא, החורך כל תוכנית אקטואליה בימים אלו, יש כל החומרים שמהם נוצר סיפור טוב: שוויון והפרתו, אליטיזם, דיקטטורה ומהפכה עממית.
איך הגענו עד הלום? להלן תקציר הפרקים הקודמים: בשנת 1992 חוקק חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. זה לא סתם חוק, אלא הוא המעגן את ערכי היסוד של זכויות האדם בישראל. משפטנים מסוימים, שבראשם הנשיא לשעבר של בית המשפט העליון אהרן ברק, ראו בחוק זה יריית פתיחה למה שכונה מאוחר יותר "המהפכה החוקתית", זו שטענה, בקולו של ברק עצמו, שהכל שפיט. בחסות מהפכה זו, נטל לעצמו בית המשפט העליון זכות (שהוא ראה בה חובה) לבטל חוקים של הכנסת, היא הרשות המחוקקת, ברגע שהם סתרו חוק יסוד זה.
ופסקת ההתגברות? זוהי פסקה שכעת מבקשת הכנסת להוסיף לחוק היסוד הנ"ל, שתאפשר לה לחוקק חוקים הסותרים חוק זה במקרים מסוימים. סוג של כוכבית עם נקודתיים אחריה.
אם לאמל"ק את הדיון בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת מהפסקה הקודמת, זה הולך בערך ככה - הכנסת: אנחנו קובעים מה יהיו חוקי המדינה. בית המשפט: לא, אנחנו. הכנסת: לא ולא, אנחנו. בוויכוח הזה טמון חומר נפץ אדיר.
כי הרי לא מדובר בשתי רשויות בעלמא, אלא בכנסת, שממש לא מזמן רובנו הלכנו לבחור את מי שייצג אותנו בה וינהל את חיינו קרוב ככל הניתן לתפיסת עולמנו; רשות שבה כולנו שווים - עני ועשיר, רוסי ואתיופי, ערבי ויהודי. לעומת זאת, הרשות השופטת אינה מורכבת מנציגי העם, אלא ממי שרואים בעצמם במקרים רבים האליטה שלו, והמהפכה של ברק נותנת להם את הלגיטימציה המוסרית לנצל את מעמדם, לפרש את החוק של נבחרי הציבור כראות עיניהם וערכיהם, לעיתים לעוות אותו, ובמקרים קיצוניים אף לבטל אותו לחלוטין.
פסקת ההתגברות היא המגבילה את הכוח הבלתי מרוסן שבית המשפט ניכס לעצמו.
הבחירות האחרונות (הדמוקרטיות, יש לציין) היו גם בנושא פסקת ההתגברות, כלומר - אלו שהצביעו לגוש הימין ביקשו לרסן את כוחו של בית המשפט.
אבירי הדמוקרטיה טוענים שחקיקה כזאת, ברוב של 61, היא קץ הדמוקרטיה, אף שאין דמוקרטי מזה. הדמוקרטיה בטוהרתה, בעיניהם, היא שלטון דיקטטורי של שופטי בית המשפט העליון. הם שיחליטו מהי "המידה הראויה" ומהו "מבחן הסבירות".
ללא פסקת ההתגברות, הדמוקרטיה שלנו נראית כמו פירמידה: מיליוני האזרחים בוחרים 120 נציגים, שמזקקים את אמונותיהם־אמונותינו לחוקים שלאורם ניתן לקיים חברה. כשהחוקים האלה מגיעים לבית המשפט העליון, קומץ השופטים האליטיסטי יכול לעוות אותם, להפוך אותם או לשרוף אותם לאפר. כי מי זה העם הזה שיקבע?! וכשהעם מבקש את כוחו בחזרה, השמאל ונציגיו הדיקטטורים היושבים על הכס מכנים ניסיון זה "פסקת ההתגברות על הדמוקרטיה".
גם לכם יש תחושה קלה שמישהו פה התבלבל?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו