ילדי הפוסט־קורונה מבקשים שגרה

מגיפת הקורונה נעלמה כמעט לחלוטין מחיינו ולא נראה שמישהו מתגעגע. מדובר כמובן באירוע משמח.

המסיכות, החיסונים, הבידודים והעקומות שיש להשטיח עדיין קיימים בשוליים, אך בפועל פינו סופית את מקומם לבעיות מוכרות ולוויכוחים ישנים כמו למי להצביע וכיצד לנהוג בארגונים העוינים בעזה. גם השאלה המסורתית, "האם תיפתח שנת הלימודים כסדרה", הופיעה מחדש, ללא קשר להדבקה ולתחלואה.

אך ייתכן שהווירוס מתוחכם יותר משנראה, והוא ממשיך לייצר רעידות משנה שמציבות אתגרים ומכשולים זמן רב לאחר התזוזות הטקטוניות שיצרה המגיפה ב"ימי הזוהר" שלה.

ההשפעה ארוכת הטווח והמדאיגה ביותר נוגעת לילדים ולנוער. הורים, מורים ומנהלים מדווחים כבר זמן רב על תופעות קשות שחזרו עם התלמידים לבתי הספר, עם שוך הסגרים והתורים לבדיקות. השבוע פרסם פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית נתונים שצובעים את תיאורי המחנכים והמחנכות בצבעים קודרים. הפורום מאגד את פניות הילדים ובני הנוער לטיפול נפשי, ומחקר שנערך בקרב הפסיכולוגים שפגשו את הצעירים מציג תמונה קשה:

88 אחוזים מבני הנוער דיווחו למטפלים על חרדה, 30 אחוזים מהם חוו נסיגה התפתחותית, וגם בעיות בקשרים חברתיים הפכו נפוצות, אחוז המדווחים עליהן נושק ל־90.

יותר משליש חוו הפרעות אכילה מסוגים שונים, רבע דיווחו על פוסט־טראומה, והנתון הבעייתי ביותר מצביע על כך ש־53 אחוזים מהפונים לאנשי בריאות הנפש תיארו אובדנות.

הנתונים חמורים, אך הם רק חלקה הקטן של הבעיה. המשבר שמרחף מעל נערי ישראל וילדיה זוכה לכל היותר למענה חלקי. בזמן שהאוצר והמורים דנים בשאלות של שכר, דרגה וותק, השמיכה של אנשי המקצוע בתחום בריאות הנפש קצרה עד לא קיימת. 30 אחוזים מהתקנים כלל אינם מאוישים, ופסיכולוג אחד אמור לתת מענה ליותר מאלף תלמידים.

את השלכות המגיפה הזו, אם לא ייעשה ניסיון לטפל בה, נפגוש לא מחר אלא בעתיד. הסובלים ממנה צעירים מאוד. מעבר לצורך המיידי לטפל בסבל שעוברים ילדים ובני נוער - משבר נפשי רחב היקף מנבא עוני עתידי ושימוש מוגבר בחומרים ממכרים, ויכול לגרום לפגיעה בחוסן וביכולת העמידה הלאומית במשברים. אלו, יודע כל ישראלי, יגיעו כמעט באופן ודאי. אולי יהיה זה משבר ביטחוני, אולי מכה מהצד הכלכלי. ישראל היא מדינה במזרח התיכון, ואין צורך להסביר את משמעות הפגיעה אם אזרחיה המבוגרים העתידיים יתקשו להתמודד עם משברים.

תחת האשליה שהחיים חזרו למסלולם מבחינה רפואית, רוחשת פעילות געשית, וקשה להתגונן מפני התפרצות של הר געש שהיחס אליו הוא כהר געש רדום.

המשימה הראשונית והברורה היא להחזיר את התלמידים לשגרת לימודים. במדינה שכלואה בוורטיגו פוליטי יש די בלאגן ודאגות, לכן בתי הספר חייבים לפעול ללא שביתות ולייצר יציבות. הכיתות הן עזרה ראשונה למי שהטלטלה הבריאותית הותירה אותם פגועים ולעיתים קרובות מדי גם אובדניים. מדובר בעניין מציל חיים.