בחודש הקרוב צפויה לנו מלחמה חפירות עם הצלחה מתחלפת, עם עדיפות לאוקראינה. הדבר יבוא לידי ביטוי בכך שבזכות הזרמת הסיוע המערבי, הפוטנציאל הקרבי של צבא אוקראינה יתחיל להאפיל על זה הרוסי. לכן נוכל לרשום הישגים נקודתיים באזורים מסוימים.
כוונתי, בראש ובראשונה, לאזור חרסון, כי שם כבר יש לנו עדיפות. נמצא בו הכוח הרוסי הגדול ביותר מכל היחידות הרוסיות באוקראינה. הוא נמצא בטווח האש שלנו, ואנחנו יכולים להשמיד אותו עקב בצד אגודל. במילים אחרות, הכוח הזה נמצא במלכודת, ואת הפתח האחרון אליה סגרנו בשבוע שעבר עם עוד פגיעה בגשר אנטונובסקי.
הכוח הזה מנותק מאספקה, כי על גבי סירות ומעבורות אי אפשר להעביר את הכמויות הנדרשות של אמצעי לחימה. כמו כן, הדניפרו באזור הזה רחב למדי והזרימה חזקה, מה שגרם לכך שבמשך שבועיים לא הצליחו הרוסים לבנות אף לא גשר צף אחד.
כבר בימים האלה ממש, הכוח הרוסי בגדה המזרחית עשוי לחוש מחסור באמל"ח, בדלק, במזון ובתרופות. במצב הזה הם לא יוכלו להחזיק מעמד זמן רב. שבוע סביר להניח שכן, והשאר יהיה תלוי בהיקף הירי שלנו עליהם. זה לא יהיה מעבר לכמה שבועות.
באשר למזרח אוקראינה, קשה לאוקראינה כי רוסיה כמעט אינה מחזיקה שם צבא סדיר אלא שכירי חרב. נכון, יש להם הצלחות מסוימות בקטעי חזית אחדים, אבל אנחנו כן מצליחים להחזיק עמדות. שכירי חרב אלה הם הלוחמים הכי כשירים של רוסיה בתוך אוקראינה. אם אנחנו מצליחים לבלום אותם, לא תהיה לחזית הזו השפעה על האחרות.
מחמשים מחדש את הצבא
התקדמות המלחמה והשינוי בה תלויים לחלוטין בהיקף הציוד שיסופק ובקצב האספקה. אנחנו נמצאים עכשיו במצב שבו הייתה בריטניה בראשית מלחמת העולם השנייה, כאשר צ'רצ'יל אמר "תנו לנו נשק, את העבודה אנחנו נבצע בעצמנו".
יש לנו רצון, יש לנו משאבי אנוש, אבל אין לנו עדיין מספיק ציוד מתאים. למעשה, חסר לנו כל סוג של ציוד (שעשוי לשמש להתקפה). הציוד הסובייטי הישן אזל, וכל מה שמגיע אלינו היום מהמערב נשלח מייד לחזית. בפועל, אנחנו מחמשים מחדש את הכוחות המזוינים, והציוד החדש מגיע בקצב איטי יותר ובכמויות קטנות יותר מהקצב ומהכמויות שבהם אוזל הציוד המיושן. זו הבעיה.
כשהתחלנו את המלחמה היו לנו 1,500 קני ארטילריה. המטכ"ל אינו מפרסם את הנתונים לגבי אובדן הציוד, אבל כל מה שקיבלנו עד כה אינו מגיע לכדי שליש מכך. באשר לטנקים המצב טוב יותר, אבל לא בהרבה.
אנחנו ממשיכים להשתמש במטוסים סובייטיים, שלא שודרגו כמו ברוסיה. התחום היחיד שבו אין מחסור זה נשק לקרב בטווחים קצרים. מה שיש לנו היום הוא המינימום הנדרש לניהול מבצע הגנתי. אנחנו צריכים כמויות נשק כדי לחמש חטיבה ולעבור למתקפת נגד.
השאלה כמה זמן תימשך המלחמה תלויה בממשל האמריקני. להבנתי, ארה"ב מנהלת משחק מורכב. מה שהיה משביע מאוד את רצונה הוא החלפת הצמרת השלטת במוסקבה, תוך שמירה על שלמותה הטריטוריאלית של רוסיה כמדינה.
מנגד, ייתכן שהזמן הזה נדרש כדי שארה"ב תיערך החל מ־1 באוקטובר לייצר נשק בכמויות גדולות במסגרת ה"לנד ליז" (בהתאם לחוק שאושר בקונגרס). כבר כעת ארה"ב מרחיבה את הפעילות של התעשיות הביטחוניות שלה. ברגע שהמפעלים יתחילו לעבוד בהיקפים המתוכננים ואיתם תתרחב האספקה, המלחמה תיראה אחרת לחלוטין.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו