המחסור במורים: סימפטום של משבר עמוק

אי אפשר לתקן את מערכת החינוך בלי לתת מענה לשכר המורה, תפקיד המורה והרלוונטיות של בתי הספר לחברה הישראלית.

שבועיים וחצי לפתיחת שנת הלימודים, 85% מבתי הספר מדווחים על מחסור במורים - כך על פי דו"ח חדש של מרכז המחקר של הכנסת.

אבל אפילו הנתון הדרמטי הזה לא חושף את גודל המשבר שבו מצויה מערכת החינוך.

המחסור במורים הוא ביטוי לבעיה עמוקה ויסודית יותר.

הסתדרות המורים דורשת בצדק להעלות את שכר המורים, אבל גם אם כל דרישותיה יתמלאו, זה לא יספיק.

מעמד המורה בישראל נשחק במהלך העשורים האחרונים, ויש לכך שלושה גורמים עיקריים: שכר המורים, תפקיד המורה והרלוונטיות של בתי הספר. כל פתרון ללא שינוי תשתיתי ומהותי של הגורמים הללו הוא פתרון חלקי.

תגמול: מותאם לעולם העבודה ומעודד בעלי תפקידים

אין חולק על כך שצריך להעלות משמעותית את שכר המורים הנמוך, ובמיוחד את שכר המורים המתחילים.

מורה מתחיל ביסודי או בחטיבת הביניים משתכר כ־6,000 שקלים בחודש. פלא שחסרים מורים?

נוסף על כך, שיטת התגמול מתמרצת ותק ואינה מותאמת לעולם התעסוקה המשתנה. כדי שמורים צעירים יבחרו במקצוע, נדרשים תנאים שיאפשרו החלפת קריירה לאחר כמה שנים.

אולם מעבר לכך, בית הספר כמערכת ארגונית סבוכה דורש קבוצה של אנשי חינוך שיובילו אותו. הצוות המוביל נושא בתפקידים מרכזיים כמו ריכוז פדגוגי, ריכוז שכבה, ועוד. זו עבודה תובענית סביב השעון. התגמול עבור תפקידים אלו היום הוא זניח ומעליב. צריך ליישם שיטת תגמול חדשה, שונה מהותית מזו הקיימת, שתעודד אותם בעלי תפקידים.

תפקיד המורה: עיצוב החינוך

שבוע העבודה של מורים בישראל מקשה עליהם לבצע את שלל תפקידיהם עד הסוף. מספרי התלמידים והשעות הפרונטליות לא מאפשרים להם כמעט לחנך. לא נותר זמן לפיתוח, לשיחות אישיות, ועוד. כמו כן, למורים חסרה האוטונומיה לבצע את תפקידם; יותר מדי החלטות מתקבלות במשרד החינוך בירושלים ומונחתות עליהם.

התוצאה - תחושה רווחת בקרב המורים שיש סתירות עמוקות בין תפיסת עולמם החינוכית לבין האופן שבו המערכת מתנהלת. רבים חווים את עצמם כחיילים במלחמה שהם לא מזדהים עם מטרותיה. קורבנות של צופן חינוכי דל.

כאשר מורים ייקחו חלק בעיצוב המערכת כולה, הם יחושו משמעותיים יותר, והחינוך הציבורי יקפוץ מדרגה.

תפקיד בית הספר: תיקון חברתי

מוסד בית הספר הוא מהאחרונים שנותרו "חסינים" לשינוי, ומתקשה להיות רלוונטי לעתיד הילדים ולהווה שלהם.

החינוך מתרחש היכן שמתקיים מפגש אמיתי בין מחנך לתלמיד. בין מחנכת מעוררת השראה לתלמידה שמחפשת את דרכה. בתי ספר שמצליחים לעשות זאת ולקרוא תיגר על הגיונות שמרניים, יוצרים מציאות אחרת וכמעט שלא סובלים ממחסור במורים.

מלאכת ההוראה היא שליחות, ומורים טובים מגיעים עם מניע אידיאולוגי. בפועל, הם פוגשים בתי ספר שמתקשים למלא את תפקידם החשוב.

החינוך יכול להיות כלי אמיתי לתיקון חברתי, לצמצום פערים ולשוויון הזדמנויות לכל ילד וילדה.

לשם כך נדרש ליצור תשתית שתאפשר למורים ולמורות להיות שותפים באמת בעיצוב ובהובלת החינוך.