המורים שבו משדה הקרב – אבל הקרב חזר איתם: הקושי של אנשי החינוך המילואימניקים

מצוקה אישית קשה, חוסר מוטיבציה לעבוד עם תלמידים או חוסר יכולת להתמודד עם בעיות משמעת ובירוקרטיה – אלה רק חלק מההשפעות של שירות מילואים ארוך בקרב מורים, מורות, מחנכים ומחנכות במערכת החינוך.

עמיחי (שם בדוי), בן 26, מלמד בבית ספר יסודי בגוש דן ופוגש במהלך השבוע מעל 150 תלמידים. במשך חודשים עשה מילואים בעזה, והיה אחראי על פיצוץ מנהרות: "היו מספר אירועים קשים, חברים שנהרגו ממש לידינו". כשחזר מהקרבות המדממים אל הכיתה והלוח, התחושות לא נתנו לו לחזור לשגרה: "כשחזרתי לבית הספר סבלתי ממצבי רוח משתנים, חוסר סבלנות וחוסר מוטיבציה. היה לי קושי גדול לחזור ללמד: ימים שפשוט לא בא לך להגיע לבית הספר, אף פעם לא הרגשתי את זה ברמה כזאת גבוהה".

"החזרה ללמד מורכבת", הוא מסביר. "רגע אחד בעזה אתה נמצא בשיא מסוים, באדרנלין, סיטואציות של חיים ומוות - ורגע אחד אתה חוזר לכיתה וצריך להתעסק בפרטים מאוד קטנים, בבעיות משמעת, ריבים בין תלמידים, דברים טכניים. הניגוד אדיר. חלק מהדברים נראים לך פשוט לא חשובים, המערכת דורשת אותם אבל אין לך כוח או חשק לעשות אותם".

לצד זה, הוא ציין כי לצוות נעשו ימי עיבוד של חווית הלחימה, ובית הספר היה סבלני לתהליך ההדרגתי שהיה על עמיחי לעבור: "התלמידים נותנים כוח מאוד גדול, לחנך ולגדל דור היא משימה לאומית לא פחות מלהילחם במלחמה - כמו שאני מוכן למסור את הנפש עבור עם ישראל, ככה אני מוכן למסור אותה עבור התלמידים".

בדידות קשה בשבוע הראשון לחזרה

מאז אירועי 7 באוקטובר ותחילת המלחמה, גויסו גם עובדי הוראה רבים - שעם היחלשות עוצמת הלחימה, חזרו אל הכיתות, דומים אך שונים. ד"ר אורן כהן זדה, ראש בית הספר לתואר שני במכללת תלפיות, חקר את הנושא וגילה כי בניגוד לעובדים רבים שחזרו מושפעים ממה שחוו - תפקיד המורים מצריך אינטראקציה עם עשרות תלמידים ואנשי צוות, ריכוז וקשב לטיפול בבעיות משמעת.

מהמחקר, שעסק בסגלי הוראה שגויסו בצו 8 למילואים, עולה כי מרבית המורים דיווחו על תחושת בדידות קשה בשבוע הראשון בקליטתם בבית הספר. לתחושה זו נוספו חוסר מסוגלות וחוסר מוטיבציה לעבוד עם תלמידים, להתמודד עם בעיות ולחזק את תחושת החוסן בזמן מלחמה. חלק מהמורים אף ציינו כי חשבו לשנות מקצוע בשל מצוקה אישית שהלכה והתגברה, ורבים מהם העדיפו לעבוד לבד ולא בצוות.

"במשך שנה אתה רואה מראות של הרג, הרס, מלחמה וזה השפיע עלי מאוד בחיים האישיים, אני כבר פחות מתרגש מסיכונים", מספר אורי (שם בדוי), מורה בן 24 לתלמידי תיכון. בעת שיחתנו, הוא נמצא בשירות מילואים פעיל, אחרי שהספיק לחזור ללמד למשך מספר חודשים, ועשה בסך הכל מאות ימי מילואים בתפקיד לחימה.

"זה השפיע מאוד על העבודה שלי כמורה", הוא נזכר. "הדבר הכי קשה היה ההתעסקות בבירוקרטיה הקטנה, במשוב לתלמידים, מילוי נוכחות, אישורי הורים וכל השטויות האלה שאתה צריך להתעסק איתן. מאוד קשה להתעסק בדברים קטנים אחרי שהתעסקת בחיים ומוות, זה פשוט לא עובד. כל המילואימניקים חזרו עם קשיים, לא רק מורים - עצם החזרה לשגרה כזאת עם דרישות של המערכת היא קשה".

"בעזה אתה רגיל להילחם, לאכול או לישון אין משהו אחר לעשות, פתאום אתה צריך לחזור ללמוד איך לחיות", הוא אומר, אך מדגיש: "העבודה היומיומית עם התלמידים מעולה, אני עושה את זה מתוך שליחות, זה לא נפגע, להפך - חזרתי עם הרבה תובנות".

עורך המחקר ד"ר כהן זדה מספר: "המורים מתארים כי נתפסו בעיני קהילת בית הספר - מורים, הורים ותלמידים - כגיבורים, וזכו למחוות רבות. עם זאת, הם הרגישו לכודים בין תרבות אזרחית ותרבות צבאית, תחושה שמורים שנשארו בעורף לא הבינו. הם נמצאים בתוך בית ספר, אבל הראש בצבא. היו מורים שסיפרו שכל רעש בבית ספר החזיר אותם לעזה, אחד מהם אפילו אמר שהרגיש שהוא מסדר את החגורה של הנשק מול התלמידים - למרות שבכלל לא היה עם נשק".

"אם הקליטה לא ראויה - הם יעזבו"

לדברי עורך המחקר, המורים הללו הם אוכלוסייה פגיעה שלא מקבלת מספיק תשומת לב מהמערכת האחראית עליה: "מערכת החינוך לא מבינה כמה הם זקוקים לעזרה, ואם הקליטה לא תהיה ראויה - הם יעזבו. בסיומו של המחקר ומשיחות שעשיתי איתם, חלקם החליטו לעזוב את מקצוע ההוראה, לקחת חל"ת ולא להשתבץ במערכת החינוך עם שובם מהמילואים". מדובר במחקר איכותני, במסגרתו נערכו 48 ראיונות עומק עם מורים ומחנכים, נשים וגברים. רובם הגדול שירותו מעל 90 ימים ברציפות, חלקם מורים צעירים בני 25-30 ואחרים נושקים לגיל ארבעים.

פרופסור אריה רטנר, נשיא המכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי בבאר שבע, התייחס למחקר שהוצג לראשונה בכנס במכללה: "על רקע המחסור החמור במורים, ממצאי המחקר מצביעים על השלכות רחבות היקף של המלחמה על מערכת החינוך. שירות מילואים ממושך מנתק את המורים מתלמידיהם ומכיתות בית הספר. מצוקת המורים מחייבת לנקוט בגישה של חזרה הדרגתית לכיתות".

במשרד החינוך ציינו: "מתוך הבנת האתגרים הייחודיים, מנהלי בתי הספר, בשיתוף היועצים והפסיכולוגים החינוכיים והמפקחים, מעניקים למורים אלה ליווי מקצועי ותמיכה מותאמת אישית לחיזוק חוסנם האישי והמקצועי".