כך תלבה מלחמה במזרח התיכון בחמישה צעדים קלים ופשוטים

יותר מ-2,500 רקטות נחתו בישראל במהלך השבוע האחרון. חלק מאזרחי ישראל הערבים מובילים פרעות נגד יהודים. כאשר הרקטות נופלות, הם בוחרים להיות קודם כל לאומנים-אסלאמים ורק אחר כך ישראלים - גם אם בימים כתיקונם הם פיקחים דיים לבחור לחיות בצד הישראלי של גדר ההפרדה.

ברשתות החברתיות מבטיחה מקהלת התומכים הקבועה של חמאס מוות ליהודים (טוויטר ופייסבוק היו "מזועזעות" מביטויים בוטים הרבה פחות שנשמעו מכיוונם של תומכי טראמפ).

איראן היא תמיד איראן - חדורה ביטחון עצמי מופרז ומשמיעה תרועות ניצחון לנוכח הקלת הסנקציות שעתידה להזרים מיליארדי דולרים לקופתה ובכך לאפשר לה לחדש את המימון לחיזבאללה ולחמאס, לבנות מחדש את צינור אספקת נשק הטרור לתימן ולדהור לפצצה גרעינית. טהראן פרסמה זה עתה סרטון מתרברב שבו משמר הרפובליקה שלה "משמיד" את גבעת הקפיטול, מן הסתם כדי להראות לעולם שבכוונתה להשפיל את הסטייט-דיפרטמנט של הנשיא ביידן הפייסן.

אבל מה הסיבה לפרוץ הגל הנוכחי של האלימות? כצפוי, מומחים מייחסים זאת לסיבות שונות ומשונות: הם טוענים שהעילה היא ביטול הבחירות ביו"ש; בפעם האלף מופנית אצבע מאשימה לעבר היהודים ש"מחללים" את מסגד אל-אקצא; יש הטוענים שממשלת ישראל שרויה בפילוג ללא קואליציה והכרעה; אחרים מרחיקים לכת עד שכונת שייח ג'ראח והסכסוך סביב מה שהיה רכוש ערבי לפני 1947 ונקנה בהמשך על-ידי יהודים, הגם שמדובר בסכסוך קנייני פרטי המטופל מזה שנים בבתי המשפט וללא שום אינתיפאדה.

תירוצים יש הרבה, ובכל זאת בין השנים 2017 ו-2021 נרשמה אלימות מעטה יחסית בישראל וביו"ש. יהיו אשר יהיו האידיאולוגיות והעמדות הפוליטיות שלנו, כולנו יודעים מה הסיבה היחידה שבגללה שורר כאוס דווקא כעת ולא אז. זו סיבה קבועה שאינה משתנית, ואי-אפשר להבין את המזרח התיכון בלעדיה.

טראמפ דחף לשלום

ממשל טראמפ הבין את האמת הבסיסית. כל אימת שנדמה שיש מתח בין ארה"ב לישראל, יקומו שחקנים שינצלו את הוואקום לנקוט פעולות שבאופן רגיל היו נמנעים מהן. אויבותיה של ישראל, ואף מדינות נייטרליות באזור, רואות ב"איפוס היחסים" בין ארה"ב לישראל סימן מעודד, בהנחה (המוצדקת) שמתחים בין שתי המדינות משקפים הססנות וחולשה שיש לנצלן.

זו הסיבה שדווקא מהלכיו ממשל טראמפ, שנתפסו בתקשורת כפרובוקטיביים, הולידו לבסוף שלום ולא מלחמה. הוא עצר את שטף המזומנים שהזרימה הוועדה האנטי-אמריקנית לענייני "פליטים" של האו"ם לפלשתינים הקיצוניים.

(בהערת אגב, מעניין לבדוק אם תושבי מזרח פרוסיה, שגורשו מבתיהם בפולין זמן קצר לפני הקמת מדינת ישראל עדיין נחשבים גם הם "פליטים", ועדיין עומדים על "זכות השיבה" ל"דנציג". ואם אנחנו כבר כאן, כדאי לבדוק אם צאצאיהם של כמעט מיליון יהודים שעברו טיהור אתני במדינות שונות במזרח-התיכון עדיין מציגים בפני המצלמות את המפתחות לבתי אבותיהם בעיראק, סוריה ומצרים. או האם לבני העם האוּיְגוּרִי יש מקור מימון משלהם לסיוע כלכלי מהאו"ם. הַשיבו על שאלות אלה ותוכלו להבין בעצמכם אם יש הבדל היום בין אנטי-ציונות לאנטישמיות).

ממשל טראמפ גם הבהיר למשטר האיראני כי אפילו אם ישרוד שורה של מתחים פנימיים, כלכלה מתמוטטת, צלילת מחירי הנפט, סנקציות ומאמצים מודיעיניים מתמשכים לשיבוש תעשיות הגרעין שלו, בכל זאת הוא לעולם לא יגיע לפצצה.

הממשלות במדינות ערב מכירות את סכנות החומייניזם השיעי הפרסי טוב בהרבה ממקביליהם במערב. עם זאת, המערב הופתע לגלות שמדינות ערב חוששות מטהרן יותר מאשר מתל-אביב.

בקיצור, ממשל טראמפ, בהובלת מזכיר המדינה מייק פומפאו, החל לטוות במזרח-התיכון מדיניות חוץ מרתיעה, אפקטיבית וריאליסטית ללא התערבות בענייני מדינות אחרות בסגנון "בניין אומות" של בוש. ואם שׂכירי-חרב רוסים בסוריה התקרבו בתנועות מאיימות אל כוחות אמריקנים - הם פשוט נמחקו.

טראמפ הוביל את המאמצים "לכסח לדאעש את הצורה" בהפצצות. ואם עד אז הגנרל האיראני קאסם סולימאני נסע ללא חשש ברחבי עיראק כדי לתאם בין זרועות הטרור במזרח-התיכון, ארה"ב של טראמפ חיסלה אותו.

זה היה מתכון להצלחה. נוכח הלחצים הרבים ובהעדר תמיכה בוושינגטון, בשלב מסוים איראן וגרורותיה חמאס וחיזבאללה היו מגיעות להתרוששות, או לכל הפחות היו הופכות חלשות מדי להמשיך במעשי התוקפנות שלהן. בתקופה שנמשכה ארבע שנים, כאורך הקדנציה של טראמפ, הטרוריסטים הבינו שעדיף לא לתקוף את ישראל.

אבל אילו רצינו להשיג את ההפך הגמור, אפשר להפוך את השקט למלחמה בחמישה צעדים פשוטים, ואלו הם:

1. הקֵם לתחייה את איראן

השֵב לחיים את חזונם של ג'ון קרי, ברק אובמה וסגנו ג'ו ביידן. כלומר, פעל לשלב את התיאוקרטיה המהפכנית החומייניסטית של טהראן בתוך משפחת העמים על-מנת שתוכל להשיג עליונות אזורית "לגיטימית" במזרח-התיכון.

כשם שהאג'נדה הישנה של ניקסון-קיסינג'ר הייתה לראות בשאה הפרסי מוחמד רזא פהלווי כוח מערבי מאזֵן באזור, השמאל האמריקני מייעד גם הוא לאיראן אותו תפקיד - אך הפעם כמשטר כאוטי-מהפכני לאיזון כנגד "הימין" הישראלי וערבים "מתונים". ואיראן יודעת זאת.

הבטַח להסיר את הסנקציות, דבר שיחזיר לחיים את חיזבאללה, החות'ים והחמאס. צא מנקודת הנחה שאיראן השיעית-הפרסית היא "אחר" מדוכא, המנודה שלא-בצדק בעיקר על-ידי ישראל הדמוקרטית ומשטרים סוּנים עשירים במפרץ.

בעידן הגלובלי החדש של "חיי שחורים נחשבים" ו"אנטיפה", גם לאיראן מגיע "צדק" ו"הכלה". ובכן, פעל כאילו ההיטפלות לאוניות אמריקניות במפרץ, הברחת נשק לתימן וחיסול האויבים בעיראק הם סך הכל זעקות של לב איראני מדוכא שצריך להתייחס בהבנה ל"הקשר" שלהן במקום להרתיען באמצעות תגובות כוחניות ולא-מידתית.

במילים אחרות, שכנע את איראן שארה"ב זקוקה לעסקת גרעין יותר ממנה. אותת להם כי בסוף התהליך תהפוך פצצה שיעית לעובדה מוגמרת; שמְצָרֵי הורמוז יפלו סופית ובאופן טבעי לידיים איראניות; ושאין דרך למנוע מרוסיה וסין - פטרוניה של איראן - לשלב ידיים ולסדר מחדש את ענייני המזרח-התיכון בהתאם לאינטרסים שלהם.

המטרה היא להרגיע את איראן ולהבהיר שלא ייגבה ממנה מחיר גבוה על מעשי תוקפנות מצדה. שכן מדובר בסך הכל בתגובות אנמיות ואפילו מוצדקות ביחס לפעולותיה של ישראל ולהשפלה והדיכוי של איראן.

לסיכום, האמריקאים אמורים לראות באיראן ובמחבלים שלה ביהודה ושומרון מעין גרסה מזרח-תיכונית של ארגון "חיי שחורים נחשבים" הנלחם בגזענות המערכתית, בקולוניאליזם ובאימפריאליזם של הישראלים - ולנהוג כפי שמצופה ממשטרת מיניאפוליס.

2. רַפֵּה את ידיהם של הערבים המתונים

התעלם או המעט בערכן של מדינות ערביות מתונות המכירות או תומכות, גם אם בחשאי, בקיומה הלגיטימי של ישראל. חתור תחת "הסכמי אברהם". רמוֹז בקריצה שמשטרים המכירים בישראל הם פחות אסלאמיים או ערביים בעיני הקהילה המזרח-תיכונית. כפי שבעיני השמאל האמריקני, משטרים שהכירו בישראל אינם אסלאמיים "אותנטיים".

פזֵר עוד רמזים וקריצות לכך שאם מדינות המפרץ אכן חרדות לביטחונן, מוטב שיפנו עורף ל"הסכמי אברהם" ויושיטו יד דווקא לאיראן, באופן כזה שהאויב הוותיק (איראן) של אויבי החדש/ישן (ישראל) הוא מעתה ידידי החדש - והכל, כמובן, ברוח איחוד כל הפלגים והזרמים באחווה אסלאמית.

צא מנקודת הנחה שהתפייסות ערבית עם ישראל הורגת את דף המסרים הקבוע של השמאל בדבר "סולידריות פאן-אסלאמית". לא רק זאת, הסכמי אברהם גם מקעקעים את היסודות של שבעים שנות פעלתנות אמריקנית לתיווך "תהליך שלום" ו"שיחות רב-צדדיות".

או במילים אחרות: שקט דו-צדדי גרוע בהרבה מכאוס רב-צדדי.

3. אתחֵל מחדש את הדיקטטורות הפלשתיניות המושחתות

הקֵם לתחייה את הרשות הפלשתינית המושחתת ואת חמאס בהכרזה שהן ה"מפתח" לשלום, לפי הרציונל שלחמישה מיליון פלשתינים צריכה להיות זכות וטו על השקפותיהם של 500 מיליון ערבים מהמזרח-התיכון רבתי באשר למדיניות החוץ. אמֵץ מחדש את הרעיון שהפלשתינים הם קורבנות נצחיים, שאלמלא הדיכוי הישראלי היו הופכים לחברה משגשגת ביו"ש ועזה. שכנע את העולם כי ערבים ישראלים הם אזרחים סוג ב', הלכודים בישראל ומנועים מאיחוד עם אחיהם הפלשתינים בגלל משהו שמזכיר לך את החומה של טראמפ בגבול מקסיקו.

צא מנקודת הנחה שהפלשתינים הם היחידים שיכולים ליהנות משלטון דמוקרטי ללא הרעיון המשונה של קיום בחירות במועדן. תן "הֶקשר", וכך תספק הצדקה, לטרור, למתקפת רקטות ולמעשי רצח, ותאר אותם כתגובות לגזענות מערכתית, דעות קדומות וחוסר-סובלנות.

שגֵר איתותים מהשמאל האמריקני ונציגיו בקונגרס שלפיהם הפלשתינים הם התאומים הטבעיים של תנועת ה"נעוֹרוּת" (Woke), הדת החדשה ה"נלחמת" נגד "גזענות" ולמען "צדק חברתי" בארה"ב. אנטישמיות? מה פתאום; זו אנטי-ישראליות, והיא לגיטימית. בפעם המי-יודע-כמה, הפטנט הזה עובד.

שוב, המסר לפלשתינים הוא שאמריקה מזדהה עם מי ש"נאלץ" להשיב מלחמה שערה כנגד "הגזענות הממסדית" של התוקפן.

4. אמץ סימטריה מוסרית גלובליסטית

נסה להגיע לסולידריות עם האו"ם, האיחוד האירופי ו"הקהילה הגלובלית". גנה את ישראל על שהיא מיירטת רקטות המשוגרות לעברה ומנסה לפגוע במשגריהן. תגובות כאלה אינן שונות מלכתחילה מהתקפת רקטות, ולפעמים הן אף גרועות מהן מבחינה מוסרית. בשם ה"מידתיות", ישראל חייבת לאפשר לכמה רקטות לנחות בלב תל-אביב. ובכלל: מדוע כיפת ברזל אינה מגינה גם על הפלשתינים מפני הרקטות הנפל שלהם, שחלקן פוגעות בתוך רצועת עזה כבומרנג? אם מסלול הטיל משתבש והוא נוחת על משגריו, ישראל אשמה; הרי היא זו שהסיתה את המְשגרים מלכתחילה.

פזר איתותי טהרנות-מוסרנית לקהילה הבינלאומית שלפיהם אמריקה החדשה של אליזבת' וורן וברני סנדרס מתיישרת עם ערכי האסיפה הכללית של האו"ם והרחוב הפלשתיני.

פעל כאילו ישראל היא לאמיתו של דבר מדינת אפרטהייד לבנה, מערבית, עשירה, מקימת-חומות, נֵאוֹ-קולוניאליסטית, נֵאוֹ-אימפריאליסטית, שיש לערוך לה "ביטול" בדחיפות, למנוע ממנה גישה לפלטפורמות חברתיות ולהפעיל כנגדה נידוי בינלאומי וענישה הולמת.

כשם שגברים אפרו-אמריקנים גזענים המבצעים פשעי שנאה נגד אסיאתים מואשמים בעליונות לבנה מערכתית, כך גם הציונות אשמה במותם של פלשתינים, שנהרגים מרקטות ששוגרו בחוסר זהירות, או שהחמאס הוא בהם שימוש אדיש כמגן אנושי.

5. כל מה שעשה ממשל טראמפ - עשֵה בדיוק ההפך

בהתניה פבלובית, אם טראמפ היה רשע וגס-רוח, מחק את כל המדיניות המרושעת שלו ללא יוצא מן הכלל. החומה בגבול מקסיקו, קידוח פצלי שמן, צינורות הנפט, האינפלציה הנמוכה והאבטלה הנמוכה הרי נתפסים כעת כגרועים מטבעם. מדוע אם תזכה המדיניות המזרח-התיכונית של טראמפ לגורל אחר?

ובכן, אם המזרח-התיכון היה רגוע במשך כמה שנים, ודֵא שהקערה תתהפך על פיה בהתאם לעיקרון "רק לא טראמפ". קבע שהאדישות של ביידן להסלמה ואלימות עדיפוֹת בכל מקרה על-פני השלום ה"מדומה" של טראמפ. וכמובן - אם טראמפ גילה אהדה לממשלת נתניהו, עשה הכל כדי לנטרל אותה.

הקפד על כל חמשת הצעדים וכך ככל הנראה נהיה עדים למלחמה גדולה במזרח-התיכון, שראשיתה ירי רקטות חמאס על ישובי ישראל, והיא תסלים לכדי מתקפות טרור פנימיות של ערבים ישראלים, פריצת חזית נוספת מלבנון וסוריה, ובסופו של דבר מתקפות טילים איראניים והרמת ראש של הטרור העולמי, הכל בחסות תעמולה רוסית-סינית תוך השתקת קולה של ארה"ב. זה תהליך שיסתיים רק כאשר ישראל תיאלץ לתקוף את איראן בכל האמצעים שברשותה כדי להבטיח את קיומה-שלה.

האם התרחיש שהצגתי פה הוא באמת "אלרמיסטי" ומופרך?

ובכן, מדובר במסקנות הגיוניות ומתבקשות, כשם שההבנה של שמרנים שהדפסת 5 טריליון דולר נוספים תוך דיכוי התעסוקה והייצור היא מתכון בטוח לאינפלציה.

כך גם הקביעה בימין שעצירת בניית חומת הגבול עם מקסיקו, ריקון חוקי ההגירה הבלתי חוקית מכל תוכן והפסקת האכיפה נגד מבריחי גבול - מעודדים הגירה בלתי חוקית.

גם האזהרה מהשלכות מדיניות האנרגיה היא כזו. ביטול פרויקטים של הולכת דלק וגז בצינורות, אי-חידוש חוזי חכירה של שאיבת דלק וגז מקרקעות פדרליות, ההבטחה לחסל את צריכת הדלקים המחצביים בעוד 20 שנה, האיום בהטלת מיסים וחוקי אסדרה חדשים - כל אלה מרתיעים את יצרניות הנפט מהיערכות מתאימה כדי לספק את הביקושים העתידיים, ומעודדים האקרים עבריינים זרים לפגוע ביכולתנו לספק דלקים מחצביים. וכן הטענה שהפסקת תקצוב המשטרה והימנעות ממעצרים וכתבי אישום מעצימים את מפרי החוק ומעודדים פשיעה.

רק ההיסטוריה תשפוט אם האחראים למדיניות זו היו פשוט חסרי-יכולת נאיביים שהוטעו, או חמור מזה - ניהיליסטים שעשו שימוש ציני בכאוס וכאב כדי להביא למה שנראה בעיניהם כצדק חברתי ולחלוקת משאבים "הוגנת" שצריכה הייתה להתרחש מזמן.

המדיניות החדשה של ארה"ב במזרח-התיכון היא המשך של מדיניות הפנים החדשה שלה. בשני המקרים, מדובר בנאיביות מזיקה, בבורות וביוהרה המסתיימים באסון.

מאנגלית: שאול לילוב