יום ירושלים צריך להיות מצוין במתכונת יום העצמאות

עם השנים גוברת האדישות ברחוב הישראלי לחגיגות יום ירושלים. 55 שנים לאחר איחוד העיר, מי שחוגג הם בעיקר צעירי הציבור הדתי־לאומי וחלק מתושבי העיר. מסתמן כי יום ירושלים לא הצליח להיחקק בזיכרון הקולקטיבי הלאומי.

זיכרון קולקטיבי כולל אירועי עבר שהועברו אלינו מהדור הקודם. כך הועברו אלינו הסיפורים היהודיים והציוניים מיציאת מצרים, מהשואה, מהקמת המדינה, ממלחמות ישראל ומגבורת חיילינו.

הזיכרון הקולקטיבי שלנו כעם התפתח ממסורת, ממנהגים וממצוות, ממערכות החינוך, מכלי התקשורת ועוד. זיכרון הוא דבר גמיש ומשתנה. האם מחנכים את הדור הבא על המושג יום העצמאות או יום הנכבה? האם בחינוך החרדי מלמדים על השואה כמו בחינוך הממלכתי? המאבק על הזיכרון הקולקטיבי הוא סמוי וגם גלוי. מהו הנרטיב, מהו המיתוס שצריכים לטפח, לחיות לפיו ולהעביר לדור הבא.

גם למדינה ולחוקיה השפעה על התהליך. יום ממלכתי, שמאורגן על ידי מוסדות השלטון, ייטמע באופן עמוק בתודעת הציבור - כמו יום השואה, יום הזיכרון לחללי צה"ל ויום העצמאות. הצפירה, הטקסים, האירועים בבתי הספר והתקשורת - כולם מבססים את הזיכרון הקולקטיבי. את חוק יום ירושלים יזמו שני צנחנים, משחררי העיר, מוטה גור וחנן פורת, ובו נקבע כי "הכנסת מכריזה בזה על יום כ"ח באייר כעל יום ירושלים, שיוחג מדי שנה בשנה כחג המדינה". אלא שפרט להכרזה, הוא אינו מחייב דבר.

ההשוואה לחוק דומה מאותן השנים, חוק יום הזיכרון ליצחק רבין, מרתקת: הוא נחקק בשנת 1997, כשנתיים אחרי הרצח. לעומתו, חוק יום ירושלים נחקק בשנת 1998, כ־30 שנה לאחר איחוד העיר; את יום רבין מחייב החוק לציין במוסדות המדינה, במחנות צה"ל ובבתי הספר. ביום ירושלים ראש הממשלה רק רשאי לקבוע הסדרים; ליד קבר רבין מתקיים טקס, על פי החוק. ביום ירושלים ראש הממשלה רק מוסמך להורות על קיום עצרת; בבתי הספר מצוין יום הזיכרון ליצחק רבין בשני סוגי פעילויות, על פי חוק. ביום ירושלים שר החינוך רק רשאי לקבוע פעילויות חינוכיות ליום זה; ביום רבין תפורסם פקודת יום של הרמטכ"ל, מה שלא מחייב החוק ביום ירושלים; ציון יום רבין הוא חובה חוקית, אך ציון יום ירושלים - הוא רשות.

החוק הוא גורם מעצב ומשפיע על הזיכרון הקולקטיבי, וגם מדד מצוין. יום קבוע בחוק, כשמולו יום שכולו רשות. הדבר מראה למי מהם המדינה מקנה חשיבות. כך מתגלה לנו עולם הערכים של קובעי המדיניות, וכנראה גם הדעה הפוליטית של המחוקק. כך מונחלים ערכים לדורות הבאים. ערך שחשוב למדינה - ייאצר בזיכרון הקולקטיבי; ערך שולי בעיניה - ילך ויימוג.

הזיכרון הקולקטיבי הלאומי קריטי לחיינו, וראוי שהכנסת תתקן את החוק. במדינה יהודית חפצת חיים על יום ירושלים להיות מצוין במתכונת דומה ליום העצמאות, ולא כיום חג שולי של מיעוט מאזרחיה.

הרב ד"ר חנן יצחקי הוא ראש התוכנית לתואר שני בזיכרון ובמורשת, מכללת אפרתה - ירושלים