"קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה", אמרו מיליוני יהודים בליל הסדר ביום שישי האחרון. הפיות סיפרו ביציאת מצרים, אבל הלבבות עמוק במציאות העכשווית. אנחנו רואים את בלבול היוצרות והיצרים במערכת הפוליטית הישראלית. עינינו חוזות, להבדיל, במלחמה הגדולה באירופה. מבכים מתים בגל הטרור המזעזע שאנחנו עוברים. ויודעים שקרב יום שאיננו יום או לילה.
סיפור יציאת מצרים הוא הסיפור המכונן של עם ישראל. הוא מופת לאיך מייצרים "עם נצח" ואיך סיפור עממי, המחובר לטקס משפחתי וקהילתי, חזק יותר ממיליוני פצצות ומכל אימפריה שקמה ונחרבה. ובכל עת מן הראוי שנשאל - מה הלקח של סיפור יציאת מצרים? שהרי יש בו הרבה יותר מאשר "ניסו לכלותנו, ניצחנו, בואו נאכל". אם ראשיתו של עם מספרת על אחריתו, חשוב שנעשה מאמץ להבין את תוכן ליל הסדר שלנו.
בפשטות אפשר לומר שהיהדות היא התנועה לשחרור האדם. יצאנו מבית עבדים כדי להיות בני חורין, אבל לא חלילה על חשבון אחרים. נצרבה בנו התובנה שכדי שנהיה באמת בני חורין, עלינו לדאוג לחירות של אחרים. עלינו להילחם בעבדות ובשעבוד של האדם השחור לאדם הלבן, כפי שעשו הרב יהושע השל ומנהיגים יהודים אחרים בשנות המאבק לזכויות האדם באמריקה.
עלינו לעמוד לצד עמים משועבדים, כאשר כוחות עמלקיים ופשיסטיים קמים לשעבד אותם, כפי שעשו סימון וייל ויהודים אחרים בספרד של שנות ה־30. עלינו לעמוד לצד ילדים ופועלים מנוצלים שלא רואים אור יום ומשועבדים למעסיקים דכאניים, כפי שעשתה רוזה לוקסמבורג. עלינו להשתתף בניסוח חזון מעשי לזכויות האדם כפי שעשה המשפטן רנה קאסן.
אנחנו, כעם, יכולים להיות גאים במורשת יהודית מפוארת של קיום, הלכה למעשה, חזון יהודי מעמיק לשחרור האדם. מימוש החזון הבא לביטוי בחמש מילים: "כי גרים הייתם בארץ מצרים". למה לא לשעבד אחרים? כי גרים הייתם. למה לפתוח את ליבנו וכיסנו לגר, ליתום ולאלמנה? כי גרים הייתם. למה לא להמליך עלינו מלך חזק עם צבא, ממון ונשים לרוב? כי גרים הייתם.
התורה חוקקת את המסר הזה הכי עמוק שאפשר. היא חוזרת עליו יותר מכל מסר אחר. 36 פעמים של "כי גרים הייתם". 36 פעמים של תנועה לשחרור האדם. 36 פעמים של שבירת המעגל של משעבד ומשועבד.
יש מי שלא מאמינים שהדבר אפשרי. פוקו מדבר על המעגל הנצחי של הכוח והשעבוד. על שחרור המדוכא רק כדי שיהיה מדכא וחוזר חלילה. אחרים בתוכנו מדברים על הכוח כדבר היחיד שחשוב. ליל הסדר מציע אחרת: כולנו מסובין. כל דכפין ייתי וייכול.
זו הזמנה להיות בני חורין ולהודות על חירותנו רק על מנת להביט סביב כדי לראות מי עוד זקוקים לשחרור, ולפעול למענם. מי רמוסים תחת עול חובות ושכר לא הוגן. מי נמצאים בפחד של פגיעת הרשע. מי נפגעים מהמאבק שלנו לביטחון. מי בקרבנו פליטים, חסרי כל, בודדים, שבורי לב.
בפסח הזה, בהתקרב יום שאינו יום ואינו לילה, עלינו לעשות את ההכרעה. ולהביא אור לעולם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו