להביט לבעיות בעיניים - ולחתור לפתרון קבע

שני "תיקים" כבדים סוחבת ישראל תקופה ממושכת - משנת 1948 ומשנת 1967 - ואת שניהם יש להסדיר בהקדם האפשרי. שורות אלו נכתבות רחוק מכל אידיאולוגיה או השתייכות למפלגה או אמונה בשלמות הארץ. הן נכתבות מתוך שאיפה למצוא מה לעשות לטובת ישראל ותושביה לטווח הארוך, או במילים אחרות - לתמיד.

את מלחמת ששת הימים חוויתי כתושב ביירות. שלושה חודשים אחרי המלחמה עליתי ארצה עם אמי, במסגרת עסקת החלפת שבויים. תרתי את הארץ והגעתי לתובנה שלטובת ישראל יש להחזיר למצרים, לירדן ולסוריה את השטחים שבהם זכינו בעקבות המלחמה, למעט את ירושלים. התובנה היתה מבוססת על כך שהסדר שלום חותמים בין מדינות.

מאז הדברים בשטח התפתחו בכיוונים אחרים. כיום עלינו להתמודד עם מציאות מורכבת יותר. חייתי וגדלתי במדינה ערבית. הם ואנחנו שונים כמעט בכל תחום. אין זאת אומרת שאי אפשר לבנות שכנות טובה. שכנות כזו עשויה להעניק את השקט, ואולי אף את הפיוס, המיוחלים. קיימת מחלוקת עמוקה אצלנו באשר לפתרון הקבע, ועל כן יש להשאיר זאת להכרעת הציבור דרך משאל עם. הרוב במזרח התיכון כבר שכח את ההחלטה החשובה של מועצת הביטחון 242 משנת 1967, שנתקבלה בעמל רב מייד אחרי ששת הימים. בהחלטה נאמר שפתרון הקבע יתבסס על גבולות מוכרים ובטוחים. בואו נחזור לנוסחה הזאת, ונקבע מה מבחינת ישראל הוא גבול בטוח. אחרי גל הטרור הרצחני הפוקד אותנו, רבים הם הפרשנים וכותבי הדעות שדנים כיצד להגיב. לטעמי לא צריך לחפש דרכים כדי להרגיע את המצב, אלא לשאוף לפתרון קבע כדי שישראל תשכיל לשכון לבטח.

הסוגיה השנייה שאנו סוחבים זמן רב נוגעת לערבי ישראל. השתתפות קומץ קיצוני של אנשים מקרב ערבי המדינה במעשי טרור מתוך מניע לאומני, או ההתנגשויות שהיו בערים המעורבות במאי אשתקד, צריכות להדיר שינה מעינינו, שמא נכשלנו בגישתנו לשלב את אנשי מגזר זה בחיינו. אולם רבים לא רואים נכוחה את המציאות במגזר הערבי. כל הסבר שאיימן עודה, ראש הרשימה המשותפת, יספק לנו על קריאתו למרד, או ריקוד התעתועים של ראש עיריית אום אל־פחם - רק מעצימים את הצורך בפתרון יסודי.

אין לפחד מלהביט בבעיה, מה שדרוש הוא אומץ לפתור אותה. הרוב המכריע של האזרחים הערבים רוצה לחיות בשלום ולהשתלב בחברה. בשירות החוץ ובמוסדות ממשלה אחרים משרתים ערבים, לתפארת המדינה. הכלל המנחה הוא שכל מי שרואה עצמו כאזרח ישראלי, על כל המשתמע מכך, הוא אזרח לכל דבר. אלה שלא רואים עצמם אזרחים, ובוחרים בהנצחת הסכסוך ועוסקים בטרור - מקומם לא בקרבנו.

אי פתרון שתי הבעיות המתמשכות ימשיך להעיב על חיינו ועל שאיפתנו לישראל יהודית ודמוקרטית.