חברי ד"ר אבישי בן חיים (חדשות 13) הוא ממוקדי הפולמוס הפוליטי הציבורי כבר זמן רב. דעותיו והעניין הגעשי שהן מייצרות מרתקים אותי, ועוד אפרוש בעתיד יריעה רחבה כדי לנסות ולהסביר מה באבישי מוציא לעיתים אנשים מדעתם, לצד תמיכה גדולה שהוא זוכה לה. אבל היום, ברשותכם, אבקש לעסוק בהתבטאות אחת שלו, בטוויטר, שזכתה לדיון מרתק, שלא לומר קורע מצחוק ומחכים ביותר. כך הוא צייץ: "גם אם הולכים לרוטציה ונתניהו שני, ההסבר להתעקשות להישאר בבלפור נקבע מזמן בהלכה היהודית: בלפור בתפקיד 'ערקתא דמסאני' (להבדיל כמובן)".
פירוש המושג המושאל, למי שאינו מצוי, הוא שיש מקרים שבהם יש להתעקש גם על סמלים כמו על מהות, בשם העיקרון. בימים כתיקונם מחויבים למסור את הנפש רק על שלוש עבירות חמורות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. בשעת השמד, לעומת זאת, יש למסור את הנפש גם על סמל פעוט ולא עקרוני כמו צבע שרוכי הנעליים (ערקתא = שרוכים דמסאני = של הנעליים). ולענייננו: כיוון שהמאבק הוא עקרוני מאוד, הרי גם התעקשות על זוטות, כמו המגורים בבלפור, נחוצה ואף מחויבת. הגיוני.
עוקב מוכשר, שמבין השיטין ניכר שאינו חסידו של בן חיים, הסתקרן לפשר הביטוי שהוא לא הבין, רץ לבדוק וחזר עם כתב אשמה, שנפרש על גבי ארבעה או חמישה מסכים. הוא נתקל במילים "בשעת השמד", לא הבין גם אותן, רץ לבדוק וחזר עם שרשור מביך מאוד, שמתאר מקרים של שמד בהיסטוריה היהודית. הוא הבין בטעות שיש כאן איזושהי הכרזה על "מצב חירום" לאומי שבו יש היתר, אולי, לבצע דברים. גם בחירת הביטויים מלמדת על חוסר הבנה של העניין: "אירעה ערקתא דמסאני", "התרחשה ערקתא דמסאני", והקטע הגדול מכולם: "אבישי בן חיים הכריז על ערקתא דמסאנא רביעית באלף השנים האחרונות". "הכריז". "עשר, תשע... שתיים, אחת, ערקתא דמסאני!"
חוסר ההבנה הבסיסי הזה אינו חדש. כדי להבין היגיון פנימי של מערכת תרבותית זרה, נדרשת לעיתים אינטליגנציה שלא תמיד נמצאת שם. לי זה מזכיר מקרה הפוך שאני נושא עימי כבר שני עשורים, מאז שמעתי את כתב גלי צה"ל ינון מגל מדווח למגיש באולפן על כך שבכינוס רבנים נאמר שראש הממשלה אהוד ברק מכר את נשמתו לשטן, ובתגובה שאל אותו המגיש, בלי שמות, מה ההתייחסות ההלכתית למי שמכר את נשמתו לשטן; אבל אפשר היה לפטור את כל העניין בצחוק מזלזל ולהניח לו, אילולא היה הסיפור ביטוי נפלא לכל שגעת השיח בימים אלה.
הציוץ הנ"ל לא נמחק. הוא גם לא יימחק. הוא מצוטט וזוכה לתשואות. מי שכתב אותו יודע שהוא אולי יצא בעיני אנשים כמוני בור, אבל זה לא מעניין אותו. בעיני קבוצת ההתייחסות שלו הוא יצא גאון ועיתונאי חוקר, מפני שהוא וגם הם לא מחפשים להבין מה הכוונה בביטוי ארמי שהם אינם מכירים. הם מחפשים סימנים נוספים לכך שבן חיים הוא שופר מתסיס, גזען מלבה, תוכי תורן ומשרת אדונו המושחת.
והנה הם השיגו לא רק את כל אלה, אלא גם גילו לטובת כולנו את זהותו של האיש שהכריז על קוד ערקתא דמסאני רביעית באלף השנים האחרונות ומכר את נשמתו לשטן.
