הקמת ועדה לענייני ערבים בכנסת, דווקא כשמתעורר שיח חיובי על הלגיטימיות של הקול הערבי ושילובו, מזכירה את ימי הממשל הצבאי, ויותר מכל - את שלטון מפא"י ומפלגות הלוויין הערביות שלה. באותם ימים, לכל דבר שנגע באזרחי ישראל הערבים, הקימו "ועדה לענייני ערבים" ואף המציאו את ה"י.ע.ע" - יועץ לענייני ערבים - במשרד הביטחון, במשרד החינוך, במשרד השיכון, ואפילו במשטרה.
ועדה פרלמנטרית שתעסוק בנושאים הקשורים לחברה הערבית אמורה לכאורה להיטיב עם הציבור הערבי, אולם ההחלטה שהביא ח"כ מיקי זוהר כחלק מסיכום עם התנועה האסלאמית היא טעות שנודף ממנה ריח רע. ללא סמכויות, לפחות על פי מה שדווח עד כה, אין לה משמעות ביצועית, והיא במידה רבה הולכת דווקא נגד הכיוון החדש והפרגמטי שהצליח לעורר ח"כ מנסור עבאס מרע"מ. כשהיא באה לעולם בנסיבות הפוליטיות הנוכחיות, הרושם המתקבל שכל כולה נועדה לחזק את עבאס על ידי הליכוד. שכן למרות הקו הפרגמטי והתחכום הפוליטי, מסתמן שעבאס והתנועה האסלאמית לא יהיו חלק מממשלה עתידית: הימין של הציונות הדתית מתנגד; השמאל לא יכול.
מי שמייצג את האינטרסים של הציבור הערבי אמור לדאוג לטיפול בפשיעה, לתוספת תקציבים ומשאבים, להרחבת שטחי שיפוט ולהעצמת השילוב של צעירים בשירות המדינה. לא בטוח שוועדה פרלמנטרית היא הכלי המתאים. כדי לפתור את הסוגיות האלה - ולא רק לייצר לגביהן לחץ ציבורי - צריך להיות במוקד קביעת המדיניות, ההובלה והביצוע.
"ועדה מיוחדת שתתמקד בחברה הערבית רק תוסיף לתיוג הערבים כ"מגזר נפרד", שבעיותיו הן ייחודיות ואינן עומדות בזיקה לחברה הרחבה"
אבל הבעיה היא עקרונית יותר. עבודה פרלמנטרית במהותה אמורה למזג את הנציגות והאינטרסים של כלל אזרחי המדינה - ולא לשעתק את הגדרות החברתיות בתוך הכנסת. הציבור הערבי צמא לשילוב במדינה ובמוסדותיה, והשילוב הזה צריך להתחיל דווקא מהכנסת, המשקפת את הפסיפס של כל החברה הישראלית. ועדה מיוחדת שתתמקד בחברה הערבית רק תוסיף לתיוג הערבים כ"מגזר נפרד", שבעיותיו הן ייחודיות ואינן עומדות בזיקה לחברה הרחבה.
ככל הנראה אמורה ועדה זו להכשיר את הקרקע למשרד ממשלתי "לענייני ערבים" - וגם זו טעות גדולה, משום שגם כאן אסור לחלק את סדר היום הלאומי לנושאים הקשורים לערבים ולנושאים הקשורים לכל היתר. כל הנושאים החשובים והרגישים הקשורים לציבור הערבי באים לידי ביטוי בכל אחד ממשרדי הממשלה ואינם מצריכים שר ייעודי: ביטחון הפנים, האוצר, החינוך והשיכון - ולמעשה כולם.
מדינה דמוקרטית אמורה לייצג את כלל האזרחים, ומוסדותיה הנבחרים אמורים לשקף ולשרת את טובת הכלל. הפרדת הבעיות של החברה הערבית לוועדה נפרדת נוגדת את מגמת ההשתלבות, ועלולה אף להציב חסם נוסף בפניה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו