"בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אותם ממני".
יחזקאל ג, יז
הנביא יחזקאל פעל בבבל סמוך לחורבן בית ראשון ואחריו. בפרק ג', לאחר שבוע שבו יחזקאל שותק ולא מעז להוכיח את העם, אלוהים קורא אליו ומשיב לשאלה שהטרידה את הנביא, שהשתיקה אותו; אותה השאלה שניקרה גם במוחו של יונה הנביא, כנראה השאלה המתרוצצת בראשו של כל אדם הרוצה להתריע ולא להפוך לגרסה פתטית של קסנדרה, הנביאה העיוורת מטרויה שנענשה, שכל נבואותיה אמת אך איש אינו מאמין לה. האם בכלל יש טעם לדבר? ואלוהים משיב: כן. יש טעם לדבר גם אם לא יקשיבו.
"הלא כצופה שמעמידים על המגדלים לראות אם יבואו גייסות לעיר, יתקע בשופר להזהיר את העם שיתכנסו ויתחזקו, כן נתתיך להזהירם להישמר מן הפורענות שלא אביאנו עליהם", כותב רש"י.
אם לא תמלא את תפקידך ולא תזהיר את הרשע, אומר אלוהים ליחזקאל, הרשע ימות בעוונו ואת דמו מידך אבקש. אך אם תמלא תפקידך ותתריע - גם אם הרשע לא ישמע בקולך וימות בעוונו - לפחות את נפשך הצלת.
איני נביא ולא בן של נביא, אני לא מתיימר להיות יחזקאל, אבל אם נפתלי בנט חושב שהוא יכול להיות ראש ממשלה עם שבעה מנדטים, אז אני יכול להתנסות בתחזית מציאותית.
המילים הבאות אינן קלות לי, נפתלי בנט הוא קרוב משפחה, אני אוהב ומעריך אותו והייתי גם הראשון לכתוב, עוד במוסף שבת של "מעריב" ב־2009, שיום יבוא ונפתלי בנט יהיה ראש ממשלה.
אני יודע זאת מתוך בשרי ורוחי שהמהלך של ממשלת שמאל בראשותו הוא תחילת מכירת חיסול של מדינת ישראל, ניצחון הכוחות הפרוגרסיביים המנסים זה שלושה עשורים להוביל את מדינת ישראל בנתיב הברור למדינת כל אזרחיה, תוך ניסיון פגיעה מתמדת בזהותה היהודית של המדינה.
העובדה שבנט לוקח קולות של ימין אידיאולוגי, מפר כל התחייבות שהתחייב ועורק למחנה השני תמורת כיסא רה"מ, היא אולי האירוע החמור ביותר בפוליטיקה הישראלית.
זאת היא אחת התקופות הדרמטיות בתולדות המזה"ת וישראל בפרט. ממשל ביידן מתכוון לחזור להסכם הגרעין עם איראן, שיאפשר למשטר להתעשר ולהפיץ טרור, וזאת לאחר שנים של לחץ כלכלי אפקטיבי.
כבר עכשיו רואים סימנים לכך שגורמים במפלגה הדמוקרטית בארה"ב מרוצים מכך שהאדם היחידי העומד בדרכם לממש במזה"ת מדיניות פרוגרסיבית הרסנית לישראל, יוסר מהדרך, ושתוקם קואליציה שרובה מהמרכז־שמאל המזדהה עם ממשל ביידן, ודרכו ימנע מאבק אפקטיבי של ישראל נגד מהלכים המסכנים את קיומה של ישראל, כמו בסוגיה האיראנית.
מדינת ישראל תשבית את הטייסות האסטרטגיות של ה־F35 עבור גיחות הפצצה עם פייפרים. עם כל הביקורת על התנהלותו של ראש הממשלה, ויש ביקורת, מדובר בנשק אסטרטגי. נתניהו הוא אחד המדינאים המובילים בעולם, נווט בקיא בתוך נבכי ההיסטוריה הנכתבת.
ראו את האבסורד - מצד אחד עומדים הג'נטלמנים, בנט ולפיד, אחד חיבר ספר באמצע מגיפה שכותרתו "איך לנצח מגיפה", ספר שקרא ללמוד מהניסיון בגרמניה וביפן, מדינות שנמצאות כעת בסגר. והשני, איש מלא אוויר חם, שקבע ב־13 בנובמבר 2020: "בינואר תגיע אולי קופסה עם חמישה חיסונים וכל היתר יגיע אחרי כולם, נתניהו משקר לציבור".
הרבה מעליהם עומד נתניהו, שרק השבוע חשף אריאל כהנא בעיתון הזה, כיצד שכנע את מנכ"ל חברת פייזר לבחור בישראל כפיילוט לניסויים במקום באסטוניה. "יש לך כאן אוכלוסייה שהמוצא שלה מ־100 מדינות שונות בעולם (זאת לעומת אסטוניה, שבה האוכלוסייה הומוגנית למדי; א"כ). במקרה של תגובה שלילית כלשהי לחיסון, יהיה מידע רפואי רב ומדויק על הקשר, ככל שיהיה, בין המוצא להשפעות החיסון", אמר נתניהו לבורלא ושכנע אותו. לפיד, כהרגלו בקודש, קשקש, בנט חשב שהוא המינגווי - ונתניהו הוציא אותנו מהמגיפה.
כעת הכל עומד למכירה: בנט מוכן להפר כל התחייבות לבוחרי הימין. זאת חציית קו אדום שמביאה את משבר האמון בדמוקרטיה לשיא שאין דרך לראות קיצוני ממנו. מה אמור להבין מזה כל אזרח? שאין ערך לכלום. אם איילת שקד יכולה להפר התחייבות ולערוק לממשלה עם יריבי הימין הגדולים כמו ניצן הורוביץ, מוסי רז ועוד, אז אין ערך לכלום.
גם בנט עצמו טען לפני הבחירות שזה לא לגיטימי, לא מוסרי ולא דמוקרטי שהוא יכהן כראש ממשלה, אלא אם יקבל 20 מנדטים. בנט ביקש את אמון הציבור לראשות ממשלה, והציבור אמר לו "לא" מהדהד. העובדה שקומבינה של מכירת חיסול היא החלופה ללגיטימציה ציבורית, היא הרס יסודות הדמוקרטיה. משום שבדמוקרטיה, הציבור נוטל חלק באחריות של הבחירה שלו, אבל כאן כמעט כל הציבור אמר "לא" למועמד שהתחנן לאמון.
בישראל מתקיים מאבק דמוקרטי נוקב על עתיד מדינת ישראל כמדינה יהודית. שקד ובנט ניהלו קריירה שלמה על המאבק בשמאל ובמערכת המשפט בנושאים כמו התיישבות, מסתננים ועוד. ועכשיו הם לוקחים את הקולות של הימין, שלו הם התחייבו לממשלת ימין בלבד, ועם הקולות האלה מעניקים שלטון לשמאל הכי רדיקלי, מעניקים לו לגיטימציה ומכשירים אותו לשלטון בעתיד. מדובר בהרס המאבק על זהותה ועתידה של מדינת ישראל בטווח המיידי ובוודאי העתידי.
נזקים אלה אפשר לסכם כך: הרס הגוש היהודי ובניית הגוש הפוסט־ציוני בשל מדיניות ממשל ביידן, נעשים באמצעות מכירת חיסול של "ימינה" וחורבן כל נורמה דמוקרטית.
זה סוג האירועים ההיסטוריים שהאנשים הפועלים בהם נחקקים לדורות - מדינות וחברות נחרבו בשל התנהלות חסרת עכבות שכזאת. טראומת 1992 בימין עלולה להתברר כצל חיוור לאסון שאליו מובילים בנט, שקד, אלקין וסער.
המערכת הפוליטית בישראל, ימין ושמאל כאחד, נקלעה מרצון לטירוף של חרמות ושנאות, וכל זאת על רקע ממשל אמריקני שעומד להיכנע לאיראן ולהחזיר את הפלשתינים לתמונה. זה חוסר אחריות משווע, לא פולמוס ערכי אלא קרב רב במאבקי אגו חסרי היגיון ונרקיסיזם פוליטי. עצוב ומסוכן.
"בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אותם ממני".
