שיטת המשפט הישראלית, "השיטה המקובלת", מבוססת על השיטה האנגלו־אמריקנית שמקורה ב"מגנה כרטה". נאשם ניצב מול שופט וחבר מושבעים. תפקיד המושבעים הוא להכריע בשאלות עובדתיות כמהימנות עדים וחוזק ראיות, בעוד תפקיד השופט הוא לקבוע שאלות של פרשנות חוק.
בישראל, כמו ביתר המושבות הלא אנגלוסקסיות, אין מושבעים משום ששלטונות המנדט הבריטי חששו שהילידים יצביעו תמיד נגד המלך, וכך אומצה השיטה נטולת הפילטרים של המושבעים. אין לנו גם "תיקון רביעי" ולא "פרי העץ המורעל", אבל עניין המושבעים לא נותן לי מנוח.
כי יש בשיטת המושבעים לא רק הרבה היגיון, אלא גם צדק במובנו הראשוני, משום שזו שיטה נפלאה המאזנת את כוחו העצום של השלטון. כל אדם, גם הדיוט, יכול לקבוע אם עד מהימן או שקרי, אם ראיה משכנעת או לא, אם עובדה היא עובדה או עבודה בעיניים.
השבוע נפתח שלב ההוכחות ב"תיקי האלפים", משפט נתניהו, המשפט הדרמטי בתולדות מדינת ישראל. אני מבקש מכם להיות המושבעים עבור הטור.
"עובד הציבור נתון במצב של אמון כלפי המדינה, אשר הפקידה בידי העובד סמכויות וכוחות... בהפעלת תפקידיו אלה, על עובד הציבור לפעול מתוך נאמנות. עובד ציבור, המפר את האמון שניתן בו והפועל באופן שאינו מגשים את האינטרס שעל מילויו הופקד, מפר אמונים. כך, למשל, עובד ציבור, המעמיד עצמו במצב של ניגוד עניינים, מפר אמונים. עובד ציבור, המשתמש במידע פנימי שבא לו במסגרת תפקידו למטרותיו הפרטיות, מפר אמונים". אהרן ברק (ע"פ 884/80, מדינת ישראל נ' גרוסמן).
בשלב הנוכחי, נדמה שמי שבאמת מבצעים כאן הפרת אמונים, על פי ההגדרה של הנשיא ברק, וגורמים נזק עצום לחברה ולמדינה, אלו דווקא אנשי מערכת אכיפת החוק והמשפט.
הפרת אמונים על שום מה? משום שהם הפרו את האמון שלי במערכת אכיפת החוק של המשטר הדמוקרטי בישראל. מערכת שיצאה למסע ציד כנגד ראש המפלגה שבחרתי. הם לא חיפשו אמת או צדק, ומלכתחילה הם התייחסו לראש הממשלה כאל אשם. בסופו של מסע הציד, המערכת העמידה כתב אישום תקדימי שלא נודע בעולם כמותו. וכך הם הפרו את האמון ביני לבין הדמוקרטיה הישראלית.
מרמה על שום מה? כי כל דרך החקירה של תיקי האלפים, מראשיתם כשמפקד היחידה החוקרת, ניצב (לשעבר) רוני ריטמן, האשים את ראש הממשלה שתפר לו תיק (על הטרדה מינית), עבור במפכ"ל שהאשים את ראש הממשלה בשליחת חוקרים פרטיים נגד חוקרי המשטרה, וכלה בכל מה שהתגלה אחר כך. חקירה בררנית, סחיטת עדים בסגנון שטאזי, הסתרת חומרים מהותיים מהסנגוריה.
ואפילו שוחד אפשר לפרשן פה באופן מהותי. כן, למשל יחסי הסימביוזה בין התקשורת לפרקליטות, שמעולם לא הגיעו לרמה כה דוחה. ארבע שנים של הדלפות מגמתיות, שיכלו להגיע רק מכיוון הפרקליטות, נמרחו בכותרות ענק והקראות תמלילים דרמטיות בפריים טיים והבטיחו אפס ביקורת מצד התקשורת על המשטרה והפרקליטות. דיל פשוט. הדלפות תמורת סיקור אוהד.
לקראת הדיון פרסמה הפרקליטות, באופן תקדימי, "סרטון פרומו" בהשתתפות הילה קובו, דוברת הפרקליטות. מייד עם פרסום הסרטון, גולשים זריזים הציפו ברשת פוסטים וציוצים של אותה דוברת מלפני כשנה, שבהם היא לועגת לנתניהו ולמשפחתו, מביעה הזדהות עם הפגנות השמאל בבלפור (מ־20 במארס 2020), ומעלה קונספירציות ישנות לגבי נתניהו. "קראתי פעם שבשבעה של יוני הוא התעניין בלקבל את הדירה שלו, אבל לא חותמת על זה".
ראו, כאשר אדם שאלו הן דעותיו מתמנה לדברר מטעם הפרקליטות את משפט נתניהו - האם הוא יכול בכלל למלא את חובת הנאמנות שהוא חב כלפי הציבור? האם עובד ציבור כזה אינו מעמיד עצמו מראש במצב של ניגוד עניינים, כדברי השופט ברק?
הדיון בבית המשפט החל בנאום פתיחה שנשאה הפרקליטה המובילה את ההליך, ליאת בן ארי. בישראל אין דבר כזה נאום פתיחה, כי אין מושבעים - יש דברי הקדמה קצרים, משום שזמנו של ביהמ"ש יקר, הצגת סדר העדים והאירועים הצפויים על ידי התביעה בקצרה. אז למה עכשיו? מדוע נשלח הנאום מראש לכלי התקשורת, אם לא כדי להנדס תודעה?
בן ארי, להזכירכם, שבזמן השימוע לתיקי האלפים יצאה לחופשה באפריקה, התעקשה שנתניהו יגיע ויהיה נוכח באולם המשפט בזמן נאומה. לשם מה? בשם איזה אינטרס?
בתום הנאום דרשו פרקליטי נתניהו להגיב לדברים שנשאה בן ארי, והשופטת פרידמן־פלדמן דחתה את הבקשה והשיבה להם שבנאום "לא עלה משהו חדש".
אם כך - אם ממילא לא היה בנאום שום דבר חדש - איזה אינטרס שירתה ההתעקשות לעמוד על התייצבות של נתניהו לדיון? האם הדרישה לחייב את ראש ממשלת ישראל להתפנות מכל עיסוקיו ולהגיע לאולם בית המשפט רק כדי להאזין לנאום שאין בו כל חדש, מבטאת נאמנות כלפי הציבור? או שאולי היא חלק מניסיון הפרקליטות לפגוע במעמדו הציבורי של נתניהו?
לאחר הנאום, עלה להעיד העד הראשון מבין מאות העדים בתיק, אילן ישועה, ששימש מנכ"ל וואלה. אלוהים אדירים, על זה קורעים את המדינה כבר ארבע שנים? על פניות של יועצי תקשורת לעורך אתר, דבר שכל יועץ תקשורת עושה כל יום? על משהו שאילן ישועה שמע ממישהו?
באחד מחלקי עדותו כמו הוכיח את האכיפה הבררנית כשסיפר: "רציתי להביא את ערן טיפנברון כי נמאס לי לנהל את הסיקור המוטה. הוא הגיע מניהול אתר ynet והוא יודע איך לנהל את הסיקור המוטה לטובת המו"ל בלי בעיות והתנגדויות, כי ככה עובדים הדברים ב־ynet".
האם זה מצדיק את הנזק הכבד שנגרם ללכידות החברה בישראל? למעמד נבחרי הציבור?
איזה אינטרס ההליך הזה מגשים? האם באמת זהו האינטרס של שמירת שלטון החוק, כמו שאוהבים בפרקליטות להסביר; או שההפך הוא הנכון - שאנחנו עדים ל"אלימות לגאלית", כפי שמכנים זאת ד"ר אבישי בן חיים וד"ר גדי טאוב, לשימוש בהליך משפטי ככלי שנועד לקדם אינטרסים פוליטיים, זרים לחלוטין?
בן ארי ציינה בדבריה: "לנגד עיניו של הנאשם עמד רצונו לשוב ולהיבחר". יכול להיות שזה בעצם חטאו האמיתי?
