אמש, ואף במהלך היום הזה, השעות התמלאו ויתמלאו להן במנות גדושות של זיכרון, של עצב עמוק. אמש כבר החלו להישמע הנאומים שדובריהם החלו במלאכת ההטפה המגולמת במילה אחת: "לזכור!".
כן, יש להניח שאנו זוכרים. אי אפשר לשכוח את היקירים שנרצחו. הרי עוד מעט מכובדים יתכבדו בכנסת לקרוא בשמותיהם של בני משפחותיהם שאבדו. אבל מאוד-מאוד מצער כי במו פיותינו, ובשמו של הפולמוס, בשמו של הרצון להתנצח עם היריב הפוליטי, הפיות של חלק מקרב 120 הנבחרים פוגעים בזיכרון השואה וגורעים ממנו.
בזיכרון השואה פוגעים גם בני עמים שרצח עם לא היה פרק מזוויע בדברי ימיהם. לא כן אצלנו. רבים מאיתנו מתעצבים מאוד על כך שהשואה, האירוע החשוב ביותר בתולדות האנושות, היתה במדינת העם היהודי לכלי משחק מילולי בפיותיהם של הנכבדים. אין להסתיר או להקל במשקל התופעה המכוערת, המחללת - כן, מחללת - את זיכרון השואה.
ההטפות הקוראות לנו לזכור נשחקות בדיוק ברגע שבו מבקש אחד מיקירי או מעסקני האומה לצבור נקודות בהתנצחות קטנונית עם יריביו, מגדול ועד קטן. ואין זה משנה, גם אם מדובר בנער מנערי הציבור החרדי, המגדף את שוטרי ישראל ומכנה אותם "נאצים". לעומת הנער, מה נאמר על אלוף (מיל'), אשר במתכוון השווה בין השגרה הנאצית הנוראה לבין תהליכים שאולי כבר מחלחלים, לפי דעתו המכפישה, כאן אצלנו. ואין מי שיאמר "הרף!" לאלה הגורמים לפיחות המתמשך בזיכרון השואה.
לעיתים נדמה כי אירועים שיש בהם חילול זכר השואה זוכים מעבר לים ל"טיפול" נוקשה הרבה יותר מאשר מה שנראה כיחס האדיש, הלא-אכפתי, אצלנו. לפני חודש, במדינת מסצ'וסטס בארה"ב, נשמעו במשחק כדורגל של תלמידי תיכון קריאות אנטישמיות, ובהן גידופים שכללו את "אושוויץ" ועוד. מאמן הקבוצה, שחבריה היו במגדפים, פוטר מייד. נשיאת הסנאט של המדינה הגישה הצעת חוק המחמירה עם חוטאים לזכר השואה. כמו כן, תתוגבר שם תוכנית הלימודים הנוגעת לאירועי השואה.
מדינת היהודים צריכה לחקות את היחס הנוקשה, חסר הפשרות, למחללי זכר השואה, כפי שננקט בארה"ב. בכל ימות השנה, ולא רק ביום אחד, הזיכרון צריך להיות מטוהר מכל סממן של הכפשה "נאצית". מחללי הזיכרון יידעו כי יהיו צפויים לעונשים חמורים ואף לנידוי, אם לא ישימו מחסום ללשונותיהם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו