בשני העשורים האחרונים העולם עובר בעצלתיים לכלי רכב חשמליים. המעבר האיטי מהצפוי קורה בגלל הגבלות האגירה - סוללות החשמל. יצרנים רבים, כמו "בטר פלייס" בארץ, הבטיחו לספק את הסחורה וכשלו. יצרני רכבי היוקרה רוצים מאוד להיות כבר בעתיד, כי הוא ברור לגמרי, ולכן הם מוציאים לשוק דגמי רכב חשמלי, אבל ההגבלות ידועות - טווח הנסיעה. ההגבלה הזו מאטה את קצב החדירה שלהם, ומכאן גם הזמינות הנמוכה של תחנות התדלוק החשמלי.
אלא שמהפכת הרכב היא רק חלק מהמהפכה הבאה, שברור לגמרי שתגיע. המעבר לאנרגיה ירוקה מתמהמה מאותה סיבה. השמש והרוח אינן זמינות באופן רציף, ומבלי שיימצאו פתרונות אגירה לא נוכל להיגמל מהדלקים המסורתיים, המזהמים. בסופו של דבר, זה יקרה, והמשמעויות יהיו מרחיקות לכת. בסופו של דבר כל מבנה יוכל לספק את האנרגיה של עצמו, וייתכן מאוד שלא ירחק היום שחברות לייצור חשמל ישרתו צרכנים נקודתיים גדולים, לא את משקי הבית.
שר האנרגיה יובל שטייניץ מזהה את הכיוון וסימן יעד שאפתני מאוד למעבר לאנרגיה ירוקה. התוכנית שלו מביאה בחשבון פיתוחים טכנולוגיים שעדיין לא קיימים בשוק, אבל נראה שהשוק מתאים את עצמו לשאיפה הזו, והמחקר והפיתוח מתקדמים בצעדי ענק למהפכה הבאה. המשמעויות שלה יהיו אדירות מבחינת זיהום האוויר, התכנון האורבני והכלכלה בכלל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו