אנחנו יום לפני הבחירות. המתנגדים לגוש הימין, לליכוד, לבנימין נתניהו - צועקים: לךְ. אנחנו מולם עונים בקול גדול וברור: אתךָ! הם עם השווא ואנחנו עם הקמץ. אנחנו עם המוצקות והנאמנות והם עם הפריכות ואפליקציית "מדד אחוזי השכנוע" שצצה בתוכנית של רינה מצליח. על מי הם עובדים בערוץ 12 כשהם ממציאים מדדי "פייק־ניוז" בזמן הראיון עם נתניהו? על כך נאמר אפילו בעיתונות השמאל: "האמת? [נתניהו] צודק. זה לא אמין". הם טוענים שנתניהו לא יכול לנהל את המדינה, ואנחנו טוענים מולם כי הם לא יודעים לנהל אפילו מערכת בחירות. הגיעה שעת הבוחר, ובלשונו של מנחם בגין בשנת 1981: "פתק אחר פתק, גשם נדבות של הפתקים הנכונים. גשם של פתקי הצבעה - מחל".
הרגע המרגש של מסע הבחירות הזה היה נתניהו בתוך עמו, בתוך המולת ההתחדשות של ההופעות והתרבות בארץ, במופע של הזמר איתי לוי. תראו את אלפי המצלמות שנדלקו מולו ואת קריאות השמחה של הקהל המופתע לראות את ראש הממשלה מגיע ומברך אותם על היציאה מסגר לאחדות ושותפות. ההתרגשות והשמחה של הקהל העצום היו ברורות.
השחר מפציע בבחירות הללו כאשר אנחנו יוצאים בביטחון ממגיפת הקורונה לעבר תהליך של התאוששות כלכלית ותרבותית. הראשונים בעולם. זו לא היד הנעלמה המובילה את ישראל להישג הזה. זה ניהול בתנאי חוסר ודאות, שאין ספק שכלל משברים וגם טעויות רבות, אולם ישראל מצליחה להגיע ראשונה ליציאה מתוך המשבר. כל אחד מהקוראים ישאל את עצמו: מי הוביל את ההצלחה הזו?
מערכת הבחירות הזו של השמאל הופכת לפארסה אחת גדולה. מסער ועד להורוביץ עולה מחזה שכולו יצירה קומית של מצבים בעלי סבירות נמוכה של מימוש עם דמויות סטריאוטיפיות, הגזמה בזבזנית, ובעיקר עלילה בלתי מתקבלת על הדעת. סביב הנהגתו הנעלמת של יאיר לפיד אנחנו מוצאים אוסף תחפושות וטעויות בזיהוי, ובעיקר אבסורד ונונסנס שמבקש לכנות עצמו "גוש" בעל לכידות רעיונית ופוליטית. אפילו מיכאלי התקשתה להתחייב בפני רינה מצליח שתמליץ על לפיד לראשות הממשלה. מה היא יודעת שאנחנו לא יודעים?
לפיד, שככל שעובר הזמן הוא הולך ומתעמעם והופך לאיש אופוזיציה נצחי, הוא האיש שאמור היה להוביל את מחנה הרל"ב שנגוז באוויר. אפילו אמנון אברמוביץ', שלא נחשד אף פעם בהיותו תומך נתניהו, הגיע למסקנה כי לפיד הוא אבסורד מהלך. ראש מחנה פוליטי שמנהל מסע בחירות הפוך לכל מה שהשכל הישר מכתיב. התאיינות במסע בחירות זה לא מהלך חכם, זו לכל היותר מציאות מגוחכת במיוחד. לקחת את המיומנויות הטובות ביותר שלך, משחק מול קהל ומצלמה, ולאפסן אותן מאחורי הבמה - זו לא מדיניות של ניהול בחירות. זה ניתוק בחירות.
נפתלי בנט וגדעון סער שייכים בכל נימי נפשם לגוש הימין. הם מבקשים להצטרף לקרב הירושה ביום שאחרי נתניהו. ובכן, יש הפתעה גדולה לשניהם. היורש של בנימין נתניהו בעוד כמה שנים יהיה מתוך תנועת הליכוד. אין מסלול עוקף ליכוד בכדי להחליף את נתניהו. לא ממשלת המומחים של בנט, שחושב שהדרך לראשות הממשלה עוברת תוך העתקת חברת היי־טק לתנועת הליכוד. זה פשוט פספוס בראיית מרכיבי הליכוד ובראיית האינטרסים המאחדים אותו לכלל הנהגת המדינה. גם סער, הפועל מתוך תסכול ואכזבה, לא מצוי במסלול לקראת ראשות הממשלה. בדיוק ההפך - ההתנתקות מהליכוד הבליטה את החולשות שלו. אם סער יזנח את הבטחתו וילך עם לפיד לאחר הבחירות, אז גט כריתות יהיה בינו לבין תנועת הליכוד. התחברות זו תוביל לכך שסער יתחיל את המסלול של רון חולדאי.
ההצבעה שלנו, ממקום של בחינה רציונלית, לאחר בחינת החלופות האפשריות, מבחינת האינטרס הלאומי והפרטי שלנו כאחד, היא חד־משמעית: הליכוד בראשות נתניהו.
אִתְּךָ!
ד''ר אורי כהן
סוציולוג והיסטוריון של החברה הישראלית, מרצה בכיר בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים במוסדות להשכלה גבוהה ובהיסטוריה הפוליטית החברתית של ישראל. בין ספריו "ההר והגבעה: האוניברסיטה העברית בירושלים בתקופת טרום העצמאות וראשית המדינה", "אקדמיה בתל אביב: צמיחתה של אוניברסיטה" ועוד.
