כל תרבות והסיפור שלה על הרגע שבו הזדקף היונק הראשון על רגליו האחוריות והיה לאדם. אצלנו כרוכה לידת האנושיות בגילוי תחושת הבושה. מבוכתם של תושבי גן עדן נוכח עירומם והרצון להסתיר דחפים חייתיים ולעדנם נחשבו, במשך שנים ארוכות, לתו תקן המבדיל בין תושביה של הציביליזציה האנושית לאלה המצויים מחוץ לגבולותיה, גם אם הם הולכים על שתיים. הבדל מכריע התקיים בין הטלת מים בבריכה לבין הטלתם ישירות מן המקפצה, אם כי נדמה שבמערכת הבחירות הנוכחית ובתרבות העכשווית יש המבכרים לבצע את הפעולה המאוסה היישר מסוכת המציל.
את מסכי הטלוויזיה מפארות לאחרונה יצירות רבות המציבות במרכזן פוליטיקאים נטולי אג'נדה, גדושי אגו והמונעים מתאוות שררה נטולת כל פאסון. הגרסה האמריקנית לדרמה הבריטית "בית הקלפים" הפכה את המחוקק נטול המעצורים לדמות ידידותית למשתמש והפגינה יחס סלחני אל מעשיו הנלוזים. הסדרה המצליחה הנחילה את התפיסה שב"גבעת הקפיטול יש להתנהג כרומאי" ודגמנה זלזול כלפי כל מהלך פוליטי ערכי. סרט הקולנוע "המועדפת" מלפני כשנתיים הרחיק נדוד עד לחצר מלכותה של המלכה האנגלית אן והציג את חבר מלחכי פנכתה בני המאה ה־18 כבני דמותם של עסקנים מצליחים בני זמננו. הסרט "לי אכפת", המדורג כעת בשלושת הסרטים הנצפים ביותר ב"נטפליקס" בארץ, חוגג את מסע הצלחתה של נוכלת מקצועית המאמצת ללא סייג את חוקי הטורפים בג'ונגל.
יצירות אלה הן המנון לכוחניות האנושית נטולת העכבות ומציגות את המחויבות לערכים ולכללי מוסר כשריד ארכאי הנמצא רק בשימושם של לוזרים. גם עוצמתה של "משחקי הכס", סדרת הטלוויזיה המשפיעה והמצליחה ביותר של שנות האלפיים, נבעה מהצגתם של גיבורים החולקים ביניהם רצון עז אחד: להתיישב על הכס המדובר ובכל מחיר. ללא בושה וללא בגדים ניסו הטוענים לכתר לחתור להגשמת יעדם הבלעדי. ללא כחל וללא סרק מבקשים לצעוד בעקבותיהם גם כמה שחקני כס מקומיים.
בתואר "קוטל המלך" מתהדרים לאחרונה כמה ממנהיגי המפלגות הקטנות. נחכה לשלישי הקרוב כדי לראות אם הקטילה תתבצע, אך בינתיים מספק התואר המיוחל צוהר אל תודעתם ואל עוצמת חלחולו של הניהיליזם התרבותי אל מוסדות שלטוניים המופקדים על כל אגף בשגרת חיינו. הבחירה להקדיש חלק ניכר מן השיח הפוליטי לשאלה "סיכוייו של מי גדולים יותר לרשת את המנהיג, או עד מתי בכוונתו של האחרון להישאר בתפקידו?" מניחה שדיון על האג'נדות שאותן מבקש כל מועמד לקדם, חשוב הרבה פחות. שתיקתם המתמשכת של כמה מהמתמודדים על אהדתנו, בדומה ליכולתם לומר דבר והיפוכו בטווח אותה מערכת בחירות, מעידות על ראייתם את הניצחון כחזות הכל והקול ועל ראייתם אותנו כעדר פתאים, בוחרים טובים במובן הרע של המילה.
למרות החשש שמא ניחשד כנאיביים (ויש תקופות שבהן נאיביות היא המעשה החתרני ביותר), יש לדרוש מן המתמודדים שינסו פחות למכור לנו את עצמם ויותר את החזון שבשמו הם מבקשים שנבחר בהם. שיפסיקו להתחבא מאחורי חומת יועצי תדמית, או, לפחות, שיירדו כבר מן המקפצה. כולנו מזמן כבר רואים להם הכל.
