במסגרת מאמציי להשתלב במאבק הנשי, אני מביא בפניכם את דבריו של נשיא המדינה כפי ששיתף בפייסבוק: "חייבים לעצור את טרור האלימות נגד נשים".
ובכן, לרגל יום האישה הבינלאומי אני שמח לבשר לכם שנשיאנו טועה. אין טרור נגד נשים. אני מניח שהנשיא התכוון בדבריו לתופעות האיומות של אלימות ודיכוי נשים אשר קורות אף קורות בישראל, אבל לאגד את התופעות האלה תחת הגדרה מוטעית ומטעה כמו "טרור נגד נשים" לא רק שלא עוזר לשום אישה אלא פוגע בהן ישירות.
מדינת ישראל היא אחת המדינות הסובלניות בעולם, מדינה שבה גילויי האלימות נדירים ביחס למדינות העולם. ההבנה הזאת לא אמורה להקל את הזוועה, וכל מקרה של רצח, אונס או התעללות ראוי שימשיך ויקבל את מלוא תשומת הלב. אלא שמכאן ועד לקרוא למקרים האלה "טרור" הדרך ארוכה ומשובשת. טרור היא פעילות שמאורגנת על ידי גוף מובחן כנגד גוף אחר, וכל זאת לאור אידיאה. למשל, מחתרת המוציאה פיגועים כנגד כובש, או שלטון המפעיל מדיניות של השלטת אימה על אזרחיו. כשנשיא המדינה מגדיר תופעות של אלימות נגד נשים כ"טרור", למה הוא מתכוון? מי הגוף שמארגן את הפעילות הזו? מה המטרות שלו? כנגד מי הוא נלחם?
בדיוק בבעיות הסבוכות האלה הגיתי בשעה שערכתי ביום שישי האחרון קניות בחנות המשביר לצרכן, וכשנחו עיניי על מדף המוצרים למטבח מצאתי את התשובה. כפרסומת לסכין חיתוך סטנדרטית, הוצמד אליה פתק ועליו מודפס: "תזכורת ליום האישה: סכין זו מיועדת רק לחיתוך מזון". בום. אאוריקה.
את מה שראובן ריבלין ואיש הפרסום של המשביר לצרכן הבינו מזמן, אני הבנתי רק עכשיו. האנשים שזקוקים לתזכורת הזו הם גברים, ואם לדייק: כל הגברים. ואם לדייק עוד יותר: "כל הגברים" היא התשובה לשאלה מי עומד מאחורי הטרור נגד הנשים.
והדבר זולג. קמפיין לזכר אסתר הורגן הי"ד הושק תחת הכותרת "רצות לזכרה". לכאורה קמפיין מבורך, מה יש להגיד. אלא שהוגות הכותרת יצרו מבלי משים מכנה משותף מעוות ומטעה. אין למאבק הנשי שום אמירה ערכית ביחס לרצח הזה, וכריכתו ביחסי נשים־גברים היא איוולת.
המחבל לא רצח את אסתר בגלל שהיא אישה או בגלל שהוא גבר. הבעל שרצח את אשתו אינו חבר בהתארגנות גברים עולמית. הוא לא רצח אותה בגלל שהיא אישה, אלא בגלל שהיא אשתו. לרוע מזלה, בת זוגו היתה האדם החלש פיזית, זו שנמצאה סמוך אליו ברגע הלא־נכון. אין כאן טרור ואין כאן תופעה, יש כאן מקרה פרטי ונורא של הטרגדיה האנושית. הרצח הזה איום ומזעזע גם בלי שהוא מסופח למאבק ערטילאי.
בתור חברה מוטלת עלינו החובה להקשיב מעבר לקיר. יש לנו אחריות כלפי שכנינו, אפילו אם הם זרים מוחלטים. המאבק באלימות ביתית צריך להמשיך ולצבור כוח, הפרטים החזקים בחברה שלנו חייבים להגן על אחיהם החלשים, אבל לצורך העניין לא צריך לעשות מהמין הגברי אויב, כי האמת, למזלנו הרב, היא הפוכה.
