כך צייצה השבוע איילת שקד: "לא נשב עם מרצ. אמירתו של ניצן הורוביץ, שמצדיקה את פעילותו הפוליטית והאנטישמית של בית הדין בהאג, ורדיפתו אחרי חיילי צה"ל - היא חרפה לכנסת ישראל". הציוץ של שקד היה טבעי. אפשר היה לנחש אותו עוד קודם שצויץ. הרי קואליציה שמשותפת למרצ ולימינה היא חרפה כשלעצמה ועלבון למצביעיה של זו ולמצביעיה של זו. ובכל זאת, קודם הציוץ הזה בקריאות הפתעה. הוא פורסם וצוטט ואף זכה לכינוי "חרם". הנה, ימינה שהצהירה שאינה מחרימה אף אחד מחרימה ועוד איך. את מרצ.
וההפתעה הזו הסגירה פתאום את נקודת השפל התקשורתית שמערכת הבחירות המשוגעת הזו - וזו שלפניה והשתיים שלפניהן - הגיעה אליה. אם הודעה של מנהיגי ימינה על כך שהיא מצויה במחלוקת חריפה עם מרצ היא כותרת, אז כנראה שבאמת התרגיל הצליח וכולם מאולחשים עד עילפון.
האלחוש הזה הוא יומיומי. שעה־שעתי. הביטוי המובהק ביותר שלו הוא ביצירת משוואת התיקו המפורסמת, שבמשך שנים מלווה כל התרחשות פוליטית בישראל. התיקו הקדוש הזה, שבמשך שנים תיאר בדבקות מצב של 60-40 לטובת הימין, הופך בימים אלה למתוחכם הרבה יותר ומתוך כך לשקרי הרבה יותר.
בזירה הפוליטית עמוסת הספקולציות יש בימים אלה כמעט רק נתון אחד שהוא ודאי בהסתמך על צבר הסקרים, והוא שאין לגוש השמאל, או לגוש אנטי־ביבי, שום אפשרות לייצר קואליציה ולהקים ממשלה. אין, פשוט אין. למה אין? משום שימינה היא מפלגת ימין אידיאולוגית מסורתית ושמרנית, היא חלק מגוש הימין, והיא לא תשב בקואליציה לא עם הרשימה המשותפת ולא עם השמאל הרשמי - וגם תקווה חדשה עונה על חלק מההגדרות האלה, גם אם לא במובהק, וגם היא לא תשב עם הרשימה המשותפת ואולי גם לא עם מרצ. האם ניתן להגיע לרוב מושבים שחושקים בהחלפת נתניהו או מסכימים לה? כנראה כן, בדוחק רב. אבל הרוב הזה יהיה רוב שמסכים רק על נושא אחד, וממגוון סיבות שחלקן אידיאולוגיות וחלקן פרסונליות. עם רוב כזה לא הולכים לנשיא, ובשיטה הקואליציונית הוא חסר משמעות. ולכן אפשר להעריך שתוצאות האמת של הבחירות תהיינה או רוב ימני מובהק (שאינשאללה לא ייתקל בסכסוכי נתניהו־ימינה) או עוד דשדוש תיקו בואכה עוד בחירות או עריקות או זוועות אחרות. קואליציית לא־נתניהו בראשות אחד ממתנגדיו הטוענים לכתר - לא תיתכן.
אלא מה? חייבים להשאיר כל הזמן את האופציה הזאת באוויר. מימין - כדי לתפעל את משאבת הגעוואלד הוותיקה, ומשמאל - כדי ליצור מומנטום של תקוות שווא, שיפיח חיים בעצמות היבשות וימשיך לקיים את טקטיקת הניצחון שהוכיחה את עצמה יפה כל כך בשלוש המערכות האחרונות: בואו נתעלם מהסקרים ומתוצאות האמת בבחירות האחרונות, בואו נעשה בלאגן ענק, ניהנה מהתהליך ומשיכרון התקווה הזמנית, ונתפלל שאולי יקרה משהו בדרך.
ולכן, כל פרשן או כותב שמציב כך את המשוואה הזו, אומר לא אמת. יתרה מכך: הוא משרת אינטרס פוליטי במובהק; אבל כיוון שזהו כאמור אינטרס של שני הצדדים, יכול להיות שהוא אובייקטיבי.
