התקשורת הערבית הבליטה בסוף השבוע האחרון שתי ידיעות שעניינן ישראל והמאבק בנגיף הקורונה. האחת עסקה בחיסונים שרכשה ישראל מרוסיה עבור תושביה של סוריה, ואילו השנייה עסקה בנתונים שפרסם משרד הבריאות, ולפיהם מבצע החיסונים המוצלח של תושבי ישראל, יהודים וערבים כאחד, הביא לירידה דרמטית בתחלואה, בבחינת אור ראשון בקצה המנהרה החשוכה שבה מצויה האנושות בשנה האחרונה.
לא כל כלי התקשורת הערביים היו שותפים לחגיגה, שהרי כלי התקשורת באיראן, בלבנון ובסוריה, ואגב גם ערוץ אל־ג'זירה, העדיפו כהרגלם להתעלם מידיעות המציגות את ישראל באור חיובי. אבל בעידן המידע אי אפשר עוד לחסום ידיעות כאלו, ובכל מקרה מרבית כלי התקשורת הערביים האחרים, רשמיים ולא רשמיים, למשל אלו של מדינות המפרץ, נתנו לו ביטוי ואף בולטות.
אגב, חיפוש בגוגל בערבית אחר המונח קורונה מלמד על הדומיננטיות של אתרים ישראליים בערבית, דוגמת אלו של משרד הבריאות או של קופות החולים בכל האמור בדיווח ובמסירת מידע לגולשים על המחלה וסכנותיה ועל החיסון שנמצא לה. ביטוי לאור שמפיצה כיום ישראל בכל רחבי המזרח התיכון.
יש בכך כדי להזכיר ימים עברו, בטרם עידן האינטרנט ואפילו בטרם חדרה הטלוויזיה לחיינו, עת מאזינים בכל רחבי העולם הערבי היו רתוקים למקלטי הרדיו והאזינו לקול ישראל בערבית לפינה הפופולרית של אותם ימים "רופא מאחורי המיקרופון", שבמסגרתה היו רופאים ישראלים עונים על שאלות שהגיעו בדרך לא דרך ממאזינים בכל רחבי העולם הערבי.
וכך בעוד שופרות התעמולה הערביים של אותם ימים קראו למחיקת ישראל מהמפה ולהשלכת תושביה אל הים, תשובתה של ישראל לגלי האיבה והשנאה היתה בשידור של עצות רפואיות שהצילו לא פעם חיי אדם.
עשרות שנים חלפו מאז, אבל דומה שהמציאות המזרח־תיכונית לא השתנתה בהרבה. מרבית תושביהן של איראן או סוריה ואף לבנון יכולים רק לחלום על טיפול רפואי מתקדם דוגמת זה שממנו נהנים תושבי ישראל. אלא ששליטיהם מעדיפים טילים וגרעין במקום בריאות וחיסונים. ולראיה, פסק הלכה של איש הדת האיראני נאסר שיראזי מראשית משבר הקורונה, ולפיו אם ישראל תפתח חיסון נגד הקורונה יש לדחות אותו, אלא אם כן אין חיסון אחר בנמצא.
ישראל לא פיתחה עדיין חיסון לנגיף, הגם שבעתיד בכוונתה להקים מפעל לייצור חיסונים העשוי לשרת לא רק את תושביה, אלא גם את שכניה. אבל בינתיים היא מעניקה מחווה אנושית, גם אם בתיווך רוסי, לתושביה של סוריה. מחוות אנושיות כאלו הן עניין של מה בכך עבור ישראל, ולמרבה הצער, הן טיפה בים נוכח המשבר שפקד את סוריה. אבל יש בהן תועלת בבחינת "מים שקטים חודרים עמוק". שהרי אין בכוחן כדי לשנות את המציאות, אבל הן מסייעות לעודד את הסחף המתחולל כיום בדעת הקהל הערבית בכיוונה של ישראל.
כמו תמיד כוחה של ישראל בעיני עצמה ובעיני הסובבים אותה אינו רק בעוצמתה הצבאית ובעוצמתה המדעית, אלא גם בצדקתה, היינו במחוות האנושיות כלפי שכניה.
