ספק רב אם צמד המילים הערביות "מקואמה סלמיה" אומר משהו לשופטי בית הדין הבינלאומי בהאג, שהתירו השבוע חקירה נגד ישראל בחשד לפשעי מלחמה. המקואמה סלמיה, כפי שמקפיד בשנים האחרונות יו"ר הרשות הפלשתינית אבו מאזן לכנות את אלפי הפיגועים וניסיונות הפיגוע נגד ישראלים - ובעברית: "ההתנגדות הבלתי אלימה בדרכי שלום" - הביאה בשש השנים האחרונות ל־534 פיגועים משמעותיים, ולעוד עשרות אלפי "פיגועי שגרה" (אבנים ובקת"בים). בפרק זמן זה נהרגו בשטחי יהודה, שומרון וירושלים 85 ישראלים, ויותר מ־1,000 נפצעו במהלך פיגועים שהפלשתינים מכנים אותם "טרור עממי". באותן שנים סיכלו כוחות הביטחון יותר מ־2,000 פיגועים משמעותיים נוספים, אף הם, רובם, במסגרת הטרור העממי. את סטטיסטיקת הדם הזאת, שנשענת על המקואמה סלמיה, לא יחקרו כפי הנראה בהאג.
הטרמינולוגיה שמגדירה מאות ואלפי פיגועים וניסיונות פיגוע כ"התנגדות עממית", מאפיינת כבר שנים דוברים פלשתינים רבים. היא אף עוגנה בשתי החלטות אסטרטגיות של פת"ח. הראשונה התקבלה בוועידה השישית של הארגון, באוגוסט 2009, אז אומצה לראשונה אסטרטגיה של "התנגדות עממית", ובפועל - טרור. האסטרטגיה הזאת שבה ואושררה בוועידה השביעית של פת"ח בדצמבר 2016, שם הוחלט לחזק עוד את "ההתנגדות העממית". אבו מאזן שב ואישר את הדברים מעל בימת האו"ם בספטמבר 2017.
מאז לא חדל יו"ר הרש"פ - יוזם התלונה בהאג נגד ישראל - לדבר על ההתנגדות העממית, שהיא, כאמור - טרור לכל דבר. ברש"פ מגדירים כבר שנים פיגועים כמו רצח אסתר הורגן ביער ריחן או רצח הרב שי אוחיון בדקירות סכין בצומת סגולה, לפני כחמישה חודשים, כ"התנגדות עממית".
השבוע - בד בבד עם פרסום החלטת בית הדין בהאג - פורסם גם הנדבך המידעי האחרון על הטרור העממי לשנת 2020, בדו"ח של "מרכז המידע למודיעין וטרור". המקואמה סלמיה של אבו מאזן, כך מתברר, הניבה בשנה היוצאת (2020) 40 פיגועים משמעותיים שבהם נהרגו שלושה ישראלים ונפצעו 46. לצד זאת נמנע מספר משמעותי פי כמה של פיגועי טרור עממי, בזכות 430 סיכולים בשטחי יהודה, שומרון וירושלים. בין הפיגועים שסוכלו - 238 פיגועי ירי, 70 פיגועי דקירה, עשרה פיגועי דריסה, 62 פיגועי מטען וחמישה פיגועי חטיפה.
הקורונה ממתנת טרור
הנתונים הללו, שאבסולוטית אינם נמוכים, אך משקפים ירידה בהיקף הטרור וברמת הקטלניות שלו, בהשוואה לחמש השנים הקודמות (2019-2015). אל"מ (מיל') ראובן ארליך ז"ל, ראש מרכז המידע למודיעין וטרור, שנפטר לפני כשבועיים, הסביר לאחרונה בשיחה שקיימנו עימו, כי "לפלשתינים - על פי תפיסותיהם שלהם - היו לכאורה סיבות טובות לחידוש ולהעצמה של הטרור בשנה היוצאת". מדובר בין היתר בתוכנית השלום של הנשיא טראמפ, בכוונת ישראל להחיל את ריבונותה על שטחים ביהודה ושומרון, וגם בהסכמי הנורמליזציה שישראל חתמה עם כמה ממדינות ערב.
את הירידה בהיקף הטרור ארליך ייחס לכוח הסיכול של גורמי הביטחון, ולהמשך מגמת הירידה בנכונות של רוב הציבור הפלשתיני ליטול חלק משמעותי בפעילות טרור ומחאה נגד ישראל.
אלא שלא פחות מכך, משבר הקורונה השפיע כנראה גם על הפלשתינים. הכאוס הבריאותי והכלכלי, ציין ארליך, העסיק רבות גם את הפלשתינים, ואף ייצר עוד עלילת דם מודרנית, בדמות האשמת שווא נגד ישראל, על אחריותה להפצת הנגיף בשטח הרש"פ.
הירידה בהיקף הטרור ב־2020 מגולמת בשני פרמטרים מרכזיים. הראשון הוא הירידה במספר הפיגועים המשמעותיים שיוצאים אל הפועל: ב־2015 הפלשתינים ביצעו 171 כאלה, ב־2016 - 142, ב־2017 - 82, ב־2018 - 55, ב־2019 - 34, וב־2020 - 40.
השני הוא הירידה במספר הסיכולים: השוואה בין נתוני הסיכולים בשלוש השנים האחרונות, מלמדת אף היא על ירידה בהיקף הטרור שאותו היה צורך לסכל: ב־2018 סוכלו 581 פיגועים, ב־2019 - 564 פיגועים, והשנה כאמור - רק 430.
העובדה שהפלשתינים מקפידים לכנות טרור זה "עממי", קשורה גם לכך שרוב המחבלים שפעלו בשנים האחרונות (גם בשנה היוצאת) לא השתייכו לארגון מסוים. רוב "הטרור העממי" בוצע בנשק קר - בסכינים, באבנים, בחפץ חד או במכונית דורסת. גם השנה, כמו ב־2019 וב־2018, מרבית המחבלים הונעו ממוטיבציות אישיות או לאומיות. ב־2020, מרבית הפיגועים לא בוצעו ממניעים דתיים, וזאת בניגוד בולט למה שהתרחש בתקופת אינתיפאדת הסכינים בשנים 2017-2015. באותן שנים, אירועי טרור רבים נקשרו על ידי מבצעיהם לעלילת הדם השקרית "אל־אקצא בסכנה" וכן ל"חובה" לשבש ואף למנוע את ביקורי היהודים בהר. הקורונה, כך נראה, ציננה גם את הלהט הדתי, לפחות כמניע ומחולל טרור.
גם ב־2021 יינתן מקום מרכזי לרשתות החברתיות בניטור וחיזוי ניסיונות לפגע. זירת ניסיון פיגוע בשומרון, 2021 // צילום: יוסי זליגר
"אחת השנים השקטות"
את מקום האקסטזה הדתית כמניע של מפגעים, החליפו וגיוונו בשנה היוצאת גורמים פרוזאיים מתחום המצוקה האישית, כמו למשל ציון נמוך במבחן במתמטיקה (במקרה של המפגע שניסה לדקור חיילים בסוף חודש ינואר האחרון בצומת גיתי אבישר סמוך לאריאל), או אהבות נכזבות, מריבות משפחתיות ומריבות בין בני זוג, וגם חיכוך בין הורים לילדים ומצוקה כלכלית. רבים מהמפגעים הללו הביאו בחשבון אפשרות שלא יחזרו חיים מהפיגוע שאותו ביצעו או התכוונו לבצע. חלק מהם הביעו רצון מפורש למות.
גם השנה, החברה הפלשתינית לא הבדילה בין המפגעים על רקע לאומני, לבין המפגעים שהמניע הדומיננטי למעשיהם היה אישי. טיפוח "תרבות השאהידים" נמשך, הן באמצעות האדרת המחבלים, כולל במערכת החינוך הפלשתינית הפורמלית והבלתי פורמלית, והן באמצעות תשלום משכורות נדיבות למחבלים ולמשפחותיהם. הרש"פ גם דאגה למימון ולבנייה מחודשת של בתי מחבלים שנהרסו על ידי ישראל במסגרת ענישה, ונציגיה השתתפו בהלוויות מחבלים, ערכו ביקורי תנחומים בבתי משפחותיהם והעניקו להם ולקרוביהם אותות הוקרה.
את השנה שחלפה הגדיר הרמטכ"ל כוכבי כאחת השנים השקטות ביותר מבחינה ביטחונית עם מספר הרוגים נמוך, אך התחזית ל־2021 אינה ברורה. לצד גורמים ממתנים כמו המאבק בקורונה, החזרת התיאום הביטחוני מול ישראל לאחר השעיית תוכניות הסיפוח, וכ־100 אלף פועלים פלשתינים שעובדים בישראל, יש גם גורמים שמעלים את הסיכון להתגברות הטרור. מדובר במחלוקת בין ישראל והרש"פ בעניין משכורות האסירים הביטחוניים, שאין לדעת לאן תתפתח. גם הבחירות לרש"פ עלולות להביא לאלימות בין פלגים פלשתיניים, שתופנה נגד ישראל.
גורם סיכון נוסף הוא פעולות "תג מחיר", שעלולות לדרדר את השטח לתבערה.
כמו בשנה היוצאת, גם ב־2021 יהיה למערכת הניטור והחיזוי שמפעילים גורמי הביטחון בעולם הרשתות החברתיות, מקום מרכזי בסיכול פיגועים ומפגעים פוטנציאליים. המערכת הזאת השתכללה מאוד בעקבות גלי הטרור ב־2017-2015, והביאה לסיכול של מאות פיגועים בשנים האחרונות. טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
