בשנים האחרונות מילת הקוד המרכזית שהלכה והשתלטה על השיח הפוליטי והתרבותי היא "בִּיבִּיסט". בעיתונות אגף השמאל "הביביסט" מסמן את הלא מוסרי, את ההמון המוסת חסר הדעת, ואין צורך להכביר במילים כדי להסביר עד כמה הביביסט הוא אדם מלא בתסמינים שכמעט יצא מגבולות האנושי. מספיקה למחנה השמאל מילה אחת המסכמת את כל שיש להם להגדיר את "הרעים" בסיפור שלהם.
מכאן הדברים מחלחלים לכל שיחת חולין שבה צפה ועולה השאלה מי אתה, למי הצבעת בפעם האחרונה? כאשר אתה משיב לבן השיח כי "אני תומך בליכוד גם בבחירות מארס 2021" אז התגובה היא פעירת פה ועיניים לרווחה וקריאת תימהון - "מה...??? אתה ביביסט?", כמו היתה זו הקללה האיומה ביותר שניתן להעלות על הדעת.
מרגע זה בין נושא הלפיד המוסרי ממחנה השמאל לבין תומך הליכוד נמתחת חומה גבוהה. כל שנותר לבן השיח שמולם הוא להתכווץ בחשש. ברור שהוויכוח האמיתי הסתיים. אין יותר החלפת דעות בין אנשים שווים המבקשים לברר מחלוקת. כשאתה מקמט את המצח בתמיהה, איש השמאל המתוחכם מזדרז ומוסיף: "כשאני מדבר על ביביסט ומזרחי, אני לא באמת מדבר עליךָ, אתה לא כמוהם, אתה שונה, הלוואי שהיו יותר מהם כמוךָ, אני לא חושב עליך כביביסט ומזרחי".
מחנה השמאל אוחז בסטריאוטיפ גזעני, שמבקש להקטין ולבטל את האחר שמסביר להם כי הוא תומך ליכוד. כל תושב חולון, יפו, בת ים או ראשון לציון מכיר את הביטויים הגזעניים שנראו כלפיו בגאווה כדי להגדירו כנחות - "חוב"תים", "חי־בר" ועוד שלל ביטויי גנאי. ביחס לאנשי אשדוד, אשקלון ונתניה הביטויים הופכים לרוב הרבה יותר חריפים ומתועבים. מדרג הגזענות. פעם הם הפכו את הגזענות שלהם להתנהגות אקטיבית בכניסה למועדונים בתל אביב. הסלקטור היה מתבונן בתעודת הזהות, ולאלה שהגיעו מרמת השרון והרצליה נתן להיכנס, ולאלה שהגיעו מבת ים וחולון הודיע בקול נחרץ כי הערב זו מסיבה פרטית ולהם אין כניסה.
כשאנו מוחים נגד הגזענות שלהם, הם יגידו לנו שאנו "מקופחים מקצועיים" ושייכים לסיעת "לקחו לי, שתו לי". בעצם, אנו לא מבינים כי הם באים לעזור לנו להוציא אותנו מהבוּרוּת ומחשכת ימי הביניים שבה טמונה המסורתיות של ההורים שלנו.
אחת הנקודות החשובות שחובה להבין בהתפתחות החברה בישראל היא שסגירת הפערים הכלכליים וההשכלתיים בין אשכנזים למזרחים שאותה מוביל הליכוד, לא מביאה בהכרח ללכידות ואחדות. דווקא סגירת הפערים מובילה לתגובה אלימה וחריפה יותר כלפי המזרחים, מאחר שאנחנו נכנסים יותר ויותר לתוך אותם האזורים שהם היו פעם אך ורק של השמאל האשכנזי. המונופול שלהם נסדק והם מגיבים באגרסיביות. "ביביסט", מילת הקוד הנוכחית, היא בעצם התגובה שלהם למהלך סגירת הפערים בחברה הישראלית.
זוכרים? פעם הם קראו לנו צ'חצ'חים בראש חוצות, זו היתה מילת הקוד הגזענית שלהם. וכשהם התכנסו בעשרות אלפים בכיכר העיר הם שמעו את הבדרן הלאומי אומר להם: "תענוג לראות את הקהל הזה, ותענוג לראות שאין כאן צ'חצ'חים שהורסים אסיפות בחירות... הצ'חצ'חים הם במצודת זאב. הם בקושי שין גימלים, אם הם בכלל הולכים לצבא. כאן נמצאים החיילים ומפקדי היחידות הקרביות". דבריו זכו לתשואות בעצרת. התגובה שלנו באה בקלפי. לעולם לא איתם שוב. היום הם מתחפשים ואומרים לנו כי השתנו. מה הקשר בין "ביביסט" ל"מזרחי", הם יישאלו בהיתממות, אך הפטרנליזם הנבוב עובר כחוט השני מ"צ'חצ'ח" ועד "אספסוף", מ"מנשקי קמעות" ועד "ביביסט". הערפל המילולי מסייע להם לגדף מבלי להתלכלך, אבל הקודים האלה מובנים לכולנו. המאבק הפוליטי של הליכוד לסגירת הפערים בישראל חייב להמשיך. לבנימין נתניהו אנו נגיד בקול ברור - "אִתְּךָָ".
נתיב הגזענות: בִּיבִּיסט הוא הצ'חצ'ח החדש
ד''ר אורי כהן
סוציולוג והיסטוריון של החברה הישראלית, מרצה בכיר בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים במוסדות להשכלה גבוהה ובהיסטוריה הפוליטית החברתית של ישראל. בין ספריו "ההר והגבעה: האוניברסיטה העברית בירושלים בתקופת טרום העצמאות וראשית המדינה", "אקדמיה בתל אביב: צמיחתה של אוניברסיטה" ועוד.
