לאוטובוסים בוערים יש תחביר פנימי. דקדוק מיוחד. מעין צליל בלעדי שנתנו לו מציתיו, חבריו ופובלציסטיקיו. ויש להם גם את הלקחים החברתיים שלהם וכמובן - את הפוליטיקה. במקרה של מהומות בני ברק, האוטובוס הבוער בא ללמד אותנו שיעור מאלף במיוחד. והפעם - על גבולות הגזרה של הרב־תרבותיות, על הקווים האדומים של הסבלנות ועל האמת מאחורי יחסו של השמאל לעוני.
שנים לימדו אותנו שאסור להיות שיפוטיים כלפי אוכלוסיות מוחלשות. אסור לבקר את סדרי העדיפויות שלהן, אסור להעיר על הרגלים תרבותיים. אסור לבוא עם הדעות הקדומות שלנו. לא ולא: את ה"חיים בעוני" צריך לשפוט מתוך עיניהם שלהם, לא מתוך ערכיה של התרבות ההגמונית הבורגנית השבעה.
והנה, השבוע גילינו שגם לכלל הזה יש יוצא מן הכלל. "למה אנשים שגרים בדירת 60 מטר צריכים להביא לעולם 12 ילדים?" שאלה בטוויטר אשת "הארץ" נעמה ריבה, "ולמה אני צריכה לממן את זה?" שאלה טובה מאוד, שליברלים שואלים על מדינת הרווחה מאז ימיו של כצנלסון. התמיכות הממשלתיות יוצרות תמריצים מעודדי עוני, "מלכודת עוני", דבר שמשבש לחלוטין את המנגנונים החברתיים. החרדים מלמדים את השמאל שלנו קורס מזורז בניאו־ליברליזם. כמו ההתנגדות הקולנית השבוע לחלוקת הכספים של הליכוד (שמכונה באורווליאנית "תוכנית כלכלית") - פתאום שמאלנינו גילו שלשפוך כסף על בעיות לא תמיד פותר אותן. אולי אם נתניהו יעלה את שכר המינימום פתאום נשמע מהם גם ש"שכר מינימום מעודד אבטלה" וש"צריך לבטל קצבאות זקנה"?
את הלקח השני לימד אותנו משה גפני שהאשים השבוע במליאה את החילונים באורח החיים החרדי: "אתם שהכנסתם אותנו לגור בצפיפות כזאת, אתם אשמים" - הוא צעק, במה שהפך לבדיחת השבוע ברשתות. והנה הלקח: כשפוליטיקאים מקבוצות מיעוט מאשימים את הממשלה בכשלים התרבותיים של קבוצתם, זה דבר מצחיק ופתטי. בשום פנים ואופן לא נושא לקמפיין מתמשך על אחריות הממשלה לאלימות ולפשיעה פנים מגזרית.
וכאן הנקודה: האוטובוס הבוער לימד אותנו גם את גבולות הרב־תרבותיות. "ארגונים חילוניים רבים מעלים על נס את הפלורליזם, הרב־תרבותיות ו"הטוב המשותף", אבל שוכחים להדגיש את העקרונות הליברליים הבסיסיים: אזרחות, סולידריות, זכויות אזרח וחירויות הפרט", כתב חוקר הדתות תומר פרסיקו. "צריך להתחשב במיעוטים, אבל תמיד צריך לקבוע גבול". כלומר, פלורליזם זה דבר נחמד, אבל הלו - יש פה גבולות. כדי להיות חלק מהטוב הדמוקרטי הזה צריכים לעמוד בכמה תנאי סף קטנים. אין עקרונות ליברליים - אין "טוב משותף". אין סולידריות - אין רב־תרבותיות. או בקיצור: אין נאמנות - אין אזרחות.
שמאלנינו למדו השבוע שלרב־תרבותיות יש מחיר. פתאום נפל האסימון שטשטוש דרישות הסף של המדינה המערבית מוביל ליצירתם של חללי ריבונות ובועות אוטונומיות חסרות חוק וסדר. מה שאוטובוס אחד עושה לאנשים. אבל אל דאגה: כמו בכל דבר, גם פה ברור מה השמאל עושה. יש רב־תרבותיות "מהותנית", ובמסגרתה מה שמותר לערבים אסור לחרדים. אתם כבר יודעים למה.
