במרתף היינות ביקב פסגות שוכבת מהדורת יינות חדשה, בת שנה בלבד. "יין פומפאו" המשובח נולד כמחוות הוקרה כלפי מזכיר המדינה האמריקני היוצא, מייק פומפאו, על הצהרתו החשובה כי מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון לא נוגד את החוק הבינלאומי. את ההצהרה הוא לא השאיר באוויר, ושנה לאחר מכן הפך למזכיר המדינה הראשון שביקר ביהודה ושומרון. "מי ייתן ולא אהיה מזכיר המדינה האחרון שמבקר במקום היפה הזה", כתב בספר המבקרים. כמה כנות, פשטות ואהבה יש באיש הזה, ששינה כל כך הרבה בשנתיים וחצי בלבד שבהן כיהן כמזכיר המדינה.
בשבועיים האחרונים, לרגל סיום תפקידו, פצח פומפאו בסדרת ציוצים המשקפים את הקו הרעיוני הסדור מאחורי מדיניות החוץ האמריקנית תחת ממשל טראמפ. מאות הציוצים הללו מאירים את מדיניות החוץ באופן מעורר כבוד, כשמעל מתנוסס העיקרון המנחה: "אמריקה פרסט". קודם כל אמריקה, אבל לא במובן האגואיסטי של המונח. קודם כל אמריקה, כי אמריקה חזקה ומשגשגת היא תנאי לעולם טוב יותר.
פומפאו ניתק עצמו מאקורד הסיום הרע ומהכאוס העכשווי, וסיכם קדנציה בעודו מהדהד את המורשת שהוא משאיר בצורה הגיונית, שיטתית וברורה. הוא הציב את המעצמה הגדולה בעולם לצד הטובים, ונלחם ברעים. זה אולי נשמע פשטני, אבל זה מבטא את הקו הפשוט שמסרב להיות פוליטיקלי קורקט ומסרב לשחק את המשחק שאליו הורגלנו. משחק של חיוכים מנומסים, פרסי נובל ריקים וכניעה בפני הבריונים ומחוללי הכאוס בעולם, בסגנון צ'מברלייני של "הבאנו שלום בדורנו", כשבעצם כולם יודעים שהמלחמה הולמת בדלת. או כהגדרתו של פומפאו, "משאלות לב לא ירסנו את הרשויות בטהרן, בבייג'ין ובקראקס".
וכך, מעבר לחלקת האלוהים הקטנה שלנו, מתגלה ארה"ב בתפארתה: תומכת בהונג קונג ובטייוואן, מתייצבת לצד האויגורים ונגד המפלגה הקומוניסטית בסין, נוקטת מדיניות מקסימום לחץ על הממשל האיראני, נלחמת באל־קאעידה, מתייצבת לצד העם האיראני, ופורצת חשיבה וגבולות של מזרח תיכון מאובן שבמשך שנים תלו את עתידו ברצונם הקפריזי של הפלשתינים. "עמידה לצד השותפים ובעלות הברית שלנו ללא כל גמגום", הגדיר זאת פומפאו, ואכן כך קרה.
פומפאו גם לא מתבייש להפר את הנימוס הקדוש ביחס למוסדות בינלאומיים. "אמריקה חזקה יותר כשאנחנו מכירים בכישלונות של מוסדות בינלאומיים ומנסים לתקן אותם", כתב, והכריז שלא כילה את זמנם וכספם של אזרחי אמריקה על מוסדות כושלים ומושחתים כמו אונר"א, אונסק"ו, ארגון הבריאות העולמי ועוד.
הוא היה מהאנשים החשובים בממשל והשאיר מורשת עצומה. וכן, הוא מתרגש מאיתנו, קטנים שכמונו, ומכריז כי "לאמריקה אין חברה טובה יותר מישראל, והעם בישראל". בעולם כן ואמיתי הוא היה מקבל פרס נובל לשלום. אבל פומפאו לא מחכה לעולם, וגינונים, כאמור, פחות מרגשים אותו. הוא מתרגש מרמת הגולן, מהרי בנימין ומירושלים. לרגל סיום הכהונה שלו מגיע לו שנרים לכבודו כוס לחיים, עם יין פומפאו משובח מהכרמים של בנימין.
