1. רון חולדאי, שהשיק ביום שלישי את מפלגת "הישראלים" שלו, אמר משפט חשוב שאמור היה להיות מובן מאליו: אנשי מרכז־שמאל אינם צריכים להצביע עבור מפלגות מימין לליכוד, אם מטרתם לסיים את כהונת נתניהו. אגב הצבעה עבור מטרה זו, הם עלולים להצביע בעד פגיעה במערכת המשפט בישראל ובשומרי הסף, לתמוך בסיפוח שטחים ללא הסכם, ולתמוך במטרות הרחוקות מן המאבק לחופש דת ולחופש מדת. היעד של אנשים אלה הוא למנוע רוב מ"גוש נתניהו" בכנסת, ולכן הרבה יותר הגיוני מבחינתם להצביע עבור מפלגות מרכז־שמאל המהוות, עבורם, כתובת מדינית וחברתית.
2. עמיר פרץ, שהבטיח לא לשרת בממשלת נתניהו ואף גילח את שפמו כדי להדגיש זאת, לא יכול היה, בזמן הקצר שבו שירת בממשלה הנוכחית, להוכיח כי היתה הצדקה לכך שהפר הבטחתו. לכן נכון עשה כשהודיע שלא ירוץ בראשות העבודה. כך צריך היה לעשות גם בני גנץ. ייתכן שגנץ מנע, בהשתתפותו בממשלת נתניהו, רעות רבות, ובכללן גם רעיון העוועים של סיפוח שליש מן הגדה המערבית באופן חד־צדדי, אבל היתה זו ממשלה כושלת, ומפלגתו־שלו פנתה לו עורף. במצב כזה צריך היה להודיע כי לא יאחז בקרנות המזבח כאחרון הפוליטיקאים, ולא יבקש לרוץ בראש כחול לבן המאבדת, בכל יום, תומכים נוספים. חבל שכך מסיים האיש החיובי הזה את הקריירה הפוליטית הקצרה כל כך, וחבל שנכנס לעימות מיותר עם אבי ניסנקורן, שהתגלה כבעל דעה העומד על דעתו.
ההזדמנות האחרונה. חולדאי // צילום: קוקו
3. עפר שלח היה עיתונאי מן השורה הראשונה. איש בעל ידע עצום, חכם ודעתן. ביש עתיד נאלץ לקבל עליו את מנהיגותו הסמכותנית של יאיר לפיד, ונדמה היה כי הוא מבטל את דעתו מפני דעת לפיד. עד שבאו מים עד נפש והוא החליט להתמודד מול ידידו לשעבר על ראשות המפלגה. היעד הזה נמנע ממנו, והוא עזב את המפלגה שמילא בה תפקיד של סמן שמאלי.
שלח יכול היה להיות מנהיג מעולה של יש עתיד בתובנותיו וביכולתו לשקוע בנושא חדש (כמו הקורונה), ולהציע פתרונות שאינם פופוליסטיים, והמסוגלים לשנות לטובה את המציאות. כרגע לא נראה כי המפלגה החדשה שעליה הכריז תוכל להתמודד לבדה בבחירות הקרובות. יהיה עליו למצוא דרך ולחבור למפלגה אחרת במרחב המרכז־שמאל. זו לא תהיה יש עתיד, אבל אין סיבה שלא תהא זאת מפלגת שמאל ציוני שאיתה לא יקשה עליו להזדהות. כל מפלגה שיצטרף אליה תוכל להפיק יתרון רב מאוד מן האיש המיוחד הזה.
4. ניצן הורוביץ לא הגיע לראשות מרצ כדי להפוך אותה למפלגת המון. הוא מצליח - בעזרת קודמתו בתפקיד, תמר זנדברג - לשמור על המפלגה הקטנה הזו למרות השינויים הרבים במפה הפוליטית הישראלית. קולה הברור של מרצ בנושא פתרון שתי המדינות, הפרדת דת ממדינה, והשוויון בין כל אזרחי ישראל - חייב להישמע, ותפקידו של ניצן יהיה להבטיח את המשך קיומה של המפלגה גם במים הסוערים של השבועות הבאים.
החבירה ל"עבודה" בבחירות האחרונות לא פגעה בקולה של מרצ וגם לא בתמיכה הציבורית בה. גם הפעם יהיה זה נכון לייצר חבירה עם אחת המפלגות בצד שמאל, ולהבטיח את עצמאותה של מרצ.
5. בגיל 76 החליט רון חולדאי לעמוד בראש מפלגה בבחירות לכנסת. הוא השתעשע במחשבה זו פעמים אחדות בעבר, והחליט, מטעמים שונים, להימנע מכך. עכשיו הוא מבין כי אם לא עתה, אימתי. בעירנו, תל אביב, הוא זוכה לפופולריות רבה. קורות חייו - קיבוצניק, טייס וקצין בכיר, מנהל גימנסיה וראש עיר מוצלח במיוחד - עשויים להעניק לו את ההזדמנות להפוך לביידן הישראלי. √
