אם לא היו פה אינטרסים של תקשורת ישראלית מאתרגת, היה פה רעש גדול סביב יום הדין של השמאל הישראלי הוותיק. החוג הפוליטי הזה, שבמשך עשורים היה השלטון ולאחר מכן נתן פייט מדיני ארוך שנים מספסלי האופוזיציה - איננו.
לא כל כך מדברים על זה, כי זה לא נעים. אין כינוסי חירום או סימפוזיונים מבוהלים. עמיר פרץ מתכוון להעביר בירושה, אם יותר לו, את מפלגת העבודה, אללה ירחמה, למי שיהיה מוכן לשלם, וכנראה במטבע עובר לסוחר - נשיאות ישראל. פס המיחזור של "השמות החמים" נמתח על הקו שבין אהוד ברק האינסופי לסתיו שפיר הנצחית. גם על ציפי לבני חזרו לפנטז.
במעוזי הימין בפריפריה שיעור ההצבעה יורד מבחירות לבחירות, אבל אלה שטורחים לגשת לקלפי, משלשלים פתקי מחל. בזמן משבר בריאותי וכלכלי, השמאל נעמד עם דגלים בצמתים ובגשרים, וצמצם את המסר והאידיאולוגיה שלו לכדי מילה אחת בודדה: "לך". ואחרי שילך?
השמאל לא באמת עבד על הצגת אלטרנטיבה. להפך, בתקופה האחרונה הושתקו כל מי שניסו לקדם סדר יום אחר; רלוונטי יותר, מחובר יותר. אפילו המאבק על האסי, שאמור היה להיות מאבק דגל למען שוויון וחלוקה צודקת של משאבים, הושתק. טואטא. למה? כי עכשיו כולם מתבקשים לסור לבלפור. קודם "לך", ורק אחר כך אידיאולוגיה.
כל מי שהעז, מתוך השמאל, להעיר שההתמקדות בהפגנות בבלפור, שהטיפוס על הגשרים והעלייה לירושלים בשיירות, ייראו כמו גחמה מנותקת ואליטיסטית; כל מי שהזהיר שמשמרות ההגנה מול בית המשפט צורמות לכל מי שנדרס תחת גלגלי המערכת; כל מי שאמר שצריך להתחבר לפריפריה, כי יש לנו שיג ושיח עם מצביעי ימין - על כלכלה, על משפט, על חינוך - נודה, הורחק, הוקע. לי באופן אישי הודיעו שאני "לא שמאלנית". יותר מפעם אחת.
אני באופן אישי לא מחלקת רישיונות לשמאלנים אחרים. אני כן מאמינה שהדרך לתקן אי־שוויון עוברת בסוציאליזם, אני מאמינה שבחברה רב־תרבותית כמו שלנו, שבה הפערים הכלכליים קשורים יותר מדי לנתוני רקע כמו מוצא עדתי, חייבים לקדם את מי שנותר מאחור. אני יודעת שכל ילד בישראל זכאי לביטחון תזונתי ולחינוך איכותי, גם אם הוא חי בכפר לא מוכר בנגב. ואני מוכנה להיאבק בקסטות של מדינת ישראל. מה בין אלה להפגנות בבלפור?
אז הנה, השתלטתם על סדר היום של השמאל. אלא שהניתוח של בלפור הצליח - והחולה מת. התמיכה בנתניהו יורדת, אבל הנהירה לימין התעצמה. השמאל מגיע לבחירות בידיים ריקות, מתלבט אם להיות כינור רביעי או חמישי בקונצרט שהמנצח הבא שלו יהיה נתניהו, או סער, או בנט. השמאל גוסס. הפרחים לבלפור.
