כהורים וכמחנכים, אנו יודעים כי גיל ההתבגרות הוא אולי השלב החינוכי הקשה ביותר. זה שלב המרד, שבו נבחנים הגבולות של המסגרות הקיימות, ודרכים חדשות נסללות. ההתנגשות החזיתית כמעט בלתי נמנעת בגיל זה. בני הנוער מאתגרים את עצמם, את ההורים ואת המחנכים שלהם. אבל ברגעי האמת מתגלה לא פעם שמאחורי המאבקים והמרד מסתתרים נערים ונערות אחראיים, אידיאליסטים ומגוונים. הם מתנדבים בקייטנות לילדים עם צרכים מיוחדים, הם יוצאים למסעות בשבילי הארץ, הם אורזים סלי מזון, וחלקם גם מיישבים את הגבעות.
תופעת נוער הגבעות מאתגרת במיוחד, משום שמדובר בבני נוער אידיאליסטים, רגישים ופגיעים, שמסיבות שונות נפלטו ממערכת הלימודים הסדירה; מרצון אמיתי לתקן עולם ועד טראומות, מקשיים לימודיים ועד קשיים חברתיים. חלקם נפגעו ולכן נפלטו, חלקם נפלטו ואז בהיעדר מסגרת נפגעו. את הלימודים בבית הספר והחיים בבית הם ימירו ב"גבעה". שם, במסגרת ללא גבולות נורמטיביים, לצד נערים כמותם, מאוחדים באהבת הארץ ובמשימה שהגדירו לעצמם, הם סוף־סוף ירגישו חלק מחבורה. הם יסגלו לעצמם את המראה המקובל בגבעה - פאות וכיפות צמר גדולות, בגדים זרוקים - וגם את השפה הייחודית ואת המנהגים.
לצערנו, מאז תופעת "תג מחיר" מצטיירים כל נערי הגבעות כפורעי חוק, אבל אין סיכוי בעולם שנכתים את כולם כעבריינים. הם מורדים, הם בועטים, הם מצפצפים - אבל רובם הגדול לא עבריינים. הם ילדים שלנו שזקוקים לחיבור חזרה; חזרה אל עצמם, חזרה הביתה, חזרה למסגרת. כדי שזה יקרה, בני הנוער הללו צריכים לחוות הצלחות ולהתחבר לעשייה וללמידה. זה האתגר הגדול, שמצריך חשיבה כבר לקראת השלב הבא - הגיוס לצה"ל. מורדים ככל שיהיו, הגיוס לצה"ל הוא אבן דרך משמעותית עבור כל אחד מהנערים האלו, והם יעשו הכל כדי להתגייס. זה חשוב להם, וזה חשוב גם לנו, כמדינה.
מערכת החינוך הפנימה זאת, ושינתה את הגישה לנוער הגבעות. הגיע הזמן שגם משטרת ישראל תפעל כך, והדרך אינה מסובכת. כל נער חייב לקבל גם במעצר או בחקירה יחס מכבד. הטיפול המשטרתי בנוער ובילדים מחייב עבודה על פי חוקי הנוער, ונטרול של רגשות כעס או נקמה מצד שוטרים וחוקרים. אם מתבסס חשד לעבירה, חשוב להבין את ההקשר הרחב ולטפל בהתאם. ובדיוק כפי שבעבירות קלות או בשימוש בסמים קלים עמדת המשטרה היא לעזור ולחנך, ולא רק לתפוס ולהשליך לתא מעצר, כך צריך להיראות היחס לנוער המזוהה עם הגבעות.
כדאי גם לנטרל סטריאוטיפים וסטיגמות. לא כל מי שהולך עם כיפה גדולה ופאות הוא נער גבעות שצריך לעצור באלימות או להטריד בתואנות שווא, ולא כל נער גבעות הוא עבריין מועד. ובכל מקרה, מומלץ מאוד להיעזר במנהיגות הקהילתית המקומית ביהודה ושומרון.
לא מדובר כאן בדרישה לאמץ יחס סלחני כלפי עבריינות. לעיתים מה שנראה כמו העונש הראוי ביותר, יוביל בסופו של דבר לנזק גדול יותר בעתיד. אסור לנו לוותר על הנערים האלו. החזרתם למסגרת היא מטרה משותפת.
דורון גלבוע הוא מלווה יישובים בתחום הנוער במתנ"ס בנימין במועצה האזורית בנימין
