זיכוי במשפט חוזר? צריך לחכות לנס

המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט מתקשים להודות בטעויות. בחקירה שולטת הקונספציה "אשמת החשוד", שבהשפעתה מתמקדים בחיפוש ראיות להוכחת אשמתו ולוחצים עליו להודות, תוך הזנחת אפיקים אחרים. התובעים נוטים לסמוך על חוקרי המשטרה, והשופטים נוטים לסמוך על התובעים וכמעט תמיד מרשיעים. שיעור הזיכויים נמוך מאחוז אחד. שופטי הערעור נוטים לסמוך על שופטי הערכאה הראשונה, נמנעים מלבדוק את הקביעות העובדתיות ומסתפקים בבדיקת הקביעות המשפטיות - "הלכת אי־ההתערבות", או שמא "הלכת אי־ההתאמצות". חף מפשע שהורשע רשאי להגיש בקשה למשפט חוזר. אך גם אם יצליח להראות ספקות משמעותיים בהרשעתו, סיכוייו לקבל משפט חוזר שואפים לאפס: מקום המדינה נערכו רק כ־30 משפטים חוזרים. מקרים שהתגלו אצלנו ומחקרים שנעשו בעולם, שחלקם מבוססים על השוואות דנ"א מדויקות, מוכיחים תופעה משמעותית של הרשעת חפים מפשע ששיעורה לפחות 5 אחוזים, ולהערכתי כ־10 אחוזים. 

זהו הרקע להבנת שתי החלטות נדירות שהתקבלו בשמונה ימים בדצמבר. שני ניסי חנוכה. ליאור מירז, עובד מע"מ, הורשע במחוזי ירושלים בלקיחת שוחד. הראיה היתה הודאתו בפני שוטר סמוי בבית המעצר. בערעור שהגיש לעליון באמצעות עו"ד ציון אמיר, השופט הנדל קבע נכונה שיש לשלול את קבילות ההודאה, "לנוכח העובדה שאנשי משטרה שפעלו כסוכנים סמויים איימו על המערער. איום זה הוא אשר הביא בפועל להודאה". אחד השוטרים־המתחזים איים שהיה דוקר את מירז אם לא היה מבוגר, ונקבע שהנאשם היה במצב נפשי רעוע והשוטרים ניצלו זאת. לשופטת פרידמן־פלדמן במחוזי הדבר לא הפריע בדרך להרשעה, ושופטי הרוב בעליון אישרו את ההרשעה. במשפט נפרד זיכה המחוזי־מרכז את יוסף (עובד נוסף במע"מ) וסיבוני (לכאורה נותן השוחד) באשר לאותה פרשה, והעליון אישר את הזיכוי וקבע שהודאת מירז בפני השוטרים־המתחזים־המאיימים, שעליה ביססה התביעה גם את האישומים נגד יוסף וסיבוני, לא קבילה. על בסיס זיכוי "שותפיו" ל"עבירה" הגיש מירז בקשה למשפט חוזר. באופן נדיר השופט מלצר קיבל את הבקשה, והסביר שההשוואה בין הרשעת מירז לבין זיכוי יוסף וסיבוני מלמדת ש"הסתירה שבין ההכרעות היא אכן 'סתירה מהותית', שאינה ניתנת ליישוב, אשר עולה, בנסיבות, כדי עיוות דין".

אלא שהפרקליטות התקשתה להודות בטעות. בפתח המשפט החוזר שהחל במחוזי ירושלים, היא חזרה בה מכתב האישום ודרשה ביטול ההליך במקום זיכוי. זאת כשכל מטרת ההליך היתה טיהור שמו של מירז, שכבר ריצה את עשרת חודשי המאסר שנגזרו עליו. השופטים כרמל, רומנוב וד"ר רנר בהחלטה ראויה לא "קנו" את התחמקות־התחכמות התביעה, וזיכו את מירז.

עוד "ראשית נס" בהחלטה בפרשה אחרת, שגם בה נוצרו פסיקות סותרות: באחת הורשע "פלוני" הקטין בעבירות חמורות על בסיס עדויות חברו ודודנו הקטינים, ובאחרת זוכו החבר והדודן לאחר שבית משפט אחר קבע שהודעותיהם אינן קבילות בשל לחצים פסולים שהפעילו עליהם החוקרים ו"תשאול נעלם" שהוסתר. כלומר: בית משפט אחד קבע שאי אפשר לסמוך על הודעותיהם, ובית משפט אחר ביסס עליהן את הרשעת "פלוני" וגזר עליו מאסר ממושך. השופט הנדל לא רק קיבל את הבקשה למשפט חוזר, אלא אף הורה שמכיוון שאין צורך לשמוע עדויות חדשות, אין גם צורך להעביר את התיק לבית המשפט המחוזי לעריכת המשפט החוזר, אלא ניתן לדון בו בביהמ"ש העליון במתכונת ערעור - דרך מהירה בהרבה.

שני דברים משותפים לניסי חנוכה הנ"ל. הראשון הוא השופט ניל הנדל. תנו לנו שלושה שופטים כמוהו בבית המשפט העליון, והמשפט הפלילי ישתפר פלאים. השני - בשתי הפרשות נוצר "דיבור בשני קולות" של בתי־משפט שונים שדנו באותה פרשה - מצב שבו גדולה יותר הנכונות לאפשר משפט חוזר. אלא שפתיחות לתיקון עיוותי דין מחייבת לאפשר משפטים חוזרים בסוגים רבים יותר של מקרים.

פרופ' סנג'רו מלמד במכללה האקדמית גליל מערבי ובמכללה האקדמית ספיר ומייסד האתר "ביקורת מערכת המשפט הפלילי"