בכל הכבוד, לא אתגעגע למזוז

הסרט "דלתות מסתובבות" מציג אפשרות פילוסופית מסקרנת: מה היה קורה אילו. כי לכל החלטה בחיים שלנו עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת. זה כמובן דיון עקר, אך מרתק. בואו נשתעשע במחשבה מה היה קורה אילו שופט העליון מני מזוז, אשר הודיע השבוע על פרישתו, לא היה מגיע לעמדות כוח והשפעה. 

1. פרשת האי היווני: בשנת 2005, השנה הגורלית שבה דנו בגירוש מגוש קטיף, פסק מזוז בשבתו כיועץ המשפטי לממשלה, בניגוד לכל היגיון בריא, כי אין להעמיד את ראש הממשלה אריאל שרון לדין על חלקו בפרשת האי היווני. לו היה מועמד לדין, אין ספק כי היתה נבלמת תוכנית ההתנתקות. 

2.  התנהלותו של מזוז באותם ימים היתה, איך נאמר באנדרסטייטמנט, תמוהה: הוא ביקש להחמיר עם מי שמפגין נגד תוכנית ההתנתקות וחוסם כבישים ולגזור עליו עד 20 שנות מאסר בפועל. הוא הורה, בצעד אנטי־דמוקרטי מובהק, למנוע מאוטובוסים עמוסי מפגינים להגיע לכפר מימון להפגנה נגד הגירוש. במצוותו נסגרו כל התיקים נגד שוטרים שנהגו באלימות איומה נגד מתנחלים במהלך הגירוש בשל "חוסר עניין לציבור". ועוד ועוד. 

ואם יורשה לי להתעכב רגע על החלטתו האחרונה, כדוגמה לנזק קולטרלי: בהחלטתו זו התווה מזוז מדיניות האומרת שאין פסול בשימוש בכוח בדיכוי הפגנות מתנחלים. לא פלא שחודשים מספר לאחר מכן צפינו בזוועה בהשתוללות שלוחת רסן בהרס עמונה הראשון. ככה מתנהגים שוטרים שהיועמ"ש חפץ ביקרם. 

3. ודבר מוביל לדבר: לפני הרס עמונה הראשון הגיע חנן פורת אל מזוז עם הצעת פשרה: המתנחלים הם אלו שינסרו ויעתיקו את הבתים ליישוב האם, עפרה, וכך יימנעו הכאב והאלימות. מזוז סירב משום ש"יש לקיים את ההתחייבות לבג"ץ במועדה". מדהים איך הדיוק הוא נר לרגליו כשנוח לו. 

4. אני מדלגת קדימה, על עוולות ועיוותי דין רבים, ומספרת את מה שצרוב בדם הנרצחים ובדם ליבן של משפחותיהם: סירובו הגורף של מני מזוז, בשבתו כשופט בית המשפט העליון, להרוס בתי מחבלים. "גם אם אכן יש בנקיטת הסנקציה לפי תקנה 119 כדי להרתיע מפגעים בכוח, איני סבור שיש בכך כדי להצדיק פגיעה בחפים מפשע. זהו איפה בגדר המצבים שבהם המטרה אינה מקדשת את האמצעים", כתב מזוז באחד מפסקי הדין. 

כלומר, גם אם הרס בתי מחבלים מציל חיים של יהודים, הוא פוגע באיכות החיים של משפחות המחבלים (לא הורג אותם, חלילה, רק פוגע בהם כלכלית), ולכן, אליבא דמזוז, אין לבצעו. כמה מעוות. כמה משפיל את זכרם של הגיבורים, כמה מזלזל במשפחות השכול, וחמור מכל, כמה קל בדמם של אזרחי ישראל.

מזוז, כאמור, הולך לעשות לביתו. יש שיאמרו "בטרם עת", אך אין חלקי עימם. להפך: לאורך הקריירה שלו החלטותיו היו הרסניות, ולא רק ברגע הינתנן; השפעתן והשלכותיהן הורגשו גם שנים לאחר מכן. הוא פורש עתה לאחר שנטל חלק בהריסת בתים כה רבים. כך גם ייזכר על ידי לא מעט מאיתנו.