מן המפורסמות היא שהדרך הקלה ביותר להרוס בדיחה טובה היא להסביר אותה. סאטירה או פרודיה שלוחצות על הנקודה המדויקת, לא זקוקות להסברים. אבל בתוך עמנו אנו יושבים, וגם היותם של יהודים בעלי נטייה לנודניקיות היא מן המפורסמות. וכך יצא שאירוע קומי ואנושי שיזמו ותיעדו שלושה ערבים ישראלים, הפך בידי יהודים שמאלנים מושא לקינה והוכחה רבתי לגזענותם המושרשת של הישראלים.
הבדיחה המדוברת מתחילה בשלושה ערבים, חמאד עודה מכפר קאסם, סיף נאדר מירושלים ומוחמד עיסאווי מרמלה, שעטו על עצמם גלביות לבנות וכאפיות ויצאו לתעד את תגובת הישראלים כשהם מתחזים לתיירים מאיחוד האמירויות. השלושה שוטטו במרינה בהרצליה וזכו לקבלת פנים חמה מצד העוברים ושבים, שביקשו להצטלם עימם. תיעוד המתיחה המבריקה עלה לרשת והפך ויראלי, כוכביו הוזמנו לתוכניות אקטואליה, ועל פניו כאן היו אמורות גם להסתיים 15 דקות התהילה.
אלא שכאן חלה תפנית, כשבשמאל התעקשו להפוך את האירוע למיצג שחשף תופעה עמוקה, מהסוג שמציב לנו מראה מול הפנים. "הסקנדל החדש הזה, שבעצם אי אפשר להבדיל בין ערבים טובים חברים־של־טראמפ מהמפרץ לסתם ערבים מכפר קאסם, רק ילך ויגבר", כתבה פניה עוז־זלצברגר; "בטח גם האוזר והנדל היו עומדים בתור", צייצה העיתונאית נורית קנטי ורמזה לגזענותם של חברי דרך ארץ כלפי ערבים ישראלים; "ערבי טוב זה ערבי עם פתק מביבי", אבחן היועץ האסטרטגי שי ניב; ובביקורת טלוויזיה ב"הארץ" הטילה הכותבת שני ליטמן ספק אם שלושת "המתחזים" בכלל הבינו את עומק האירוע (אולי לשיטתה ערבים מוגבלים בכושר החשיבה שלהם?), ותהתה אם היו מוכים או נתקלים ב"גזענות המובנית" כלפיהם אם היו מגיעים כערבים רגילים ולא מחופשים.
התשובה לתהיות היא כמובן לא, ושלושת הערבים הסאטיריקנים הם ההוכחה הטובה ביותר לכך. שלושתם נהגי מרוץ החיים ברמת חיים טובה, שלושתם חיים בערים מעורבות או צמודות לערים יהודיות ונתקלים באותם גזענים נסתרים, סוחרים איתם, נוסעים איתם בתחבורה ציבורית ומתחככים בהם באופן יומיומי. ואיזה פלא, הם לא חששו ולו לרגע להזדהות בתום המתיחה כערבים ישראלים, ובאורח נס איש מהם לא הוכה או קולל או גורש. שלושתם נעשו לכוכבים ויראלים, והוזמנו לטלוויזיה.
אבל בעולם הצר והאוטומטי של הנאורים והמתקדמים כולם גזענים, והגזענות היא בכל מקום. אוהד שצועק "מוות לערבים" כמוהו כעובר אורח שמבקש בחיוך סלפי עם תייר ערבי - שניהם מספקים הוכחה לתזת העל הנצחית: ישראליותם גזענותם.
אולי כי היהודי הגזען מספק תירוץ לכישלון דוקטרינת הנסיגות של השמאל. לא האוטובוסים המתפוצצים וגם לא המאבק הנחוש לביטול הציונות; מה שמנציח את הסכסוך הישראלי־פלשתיני ומה שמכשיל את הדו־קיום היהודי־ערבי בישראל הוא רק הגזענות המושרשת, הבלתי מעורערת, הפתולוגית, של הישראלים. כך הפך "הישראלים גזענים" ל"הרצפה עקומה" של השמאל. זו לא רק אשליה מנותקת מהמציאות, זו גם בדיחה, ולהסביר מדוע רק יהרוס אותה.
