בשבוע שעבר הציתה אישה מבנימינה את בן זוגה לשעבר, מצבו קשה. אירוע זה מצטרף לעשר דקירות קשות של גברים על ידי בנות זוגן רק בשנה הזו. אף לא אחד מהאירועים הללו זכה לכותרת ראשית.
בשבוע שעבר גם צוין יום המאבק הבינלאומי למודעות לאלימות נגד נשים. במשך חודש שלם נחשפנו לעשרות קמפיינים בכל מדיה אפשרית, כולם מזווית אחת: גברים אלימים ונשים קורבנות. משרד הרווחה יצא בסדרת סרטונים ובהם תמונות מחיי זוגיות. בכולם, ללא יוצא מהכלל, הגבר אלים, שולט, מתעלל - והאישה ישובה לצידו משותקת מפחד. כאילו אין במציאות הקיימת מצב הפוך שבו האישה מתעללת והגבר משותק מפחד, או מצב שכיח יותר, שבו שני בני הזוג משתמשים בסוגי אלימות הדדיים זה נגד זה. ב"ידיעות אחרונות" הגדילו לעשות ופרסמו בעמוד הראשי את תמונותיהם של שופטים שדנו לקולא גבר כלשהו או זיכו אותו מחמת הספק. אאוטינג לשופטים, ברוח תנועת מי־טו הגוררת לכיכר העיר גברים שסרחו. קל לנחש מה יהיה דינו של הגבר הבא שיעמוד בפניהם או בפני חבריהם, ואיזה סוג של צדק ייעשה בו.
והדילמה שלי כעת, כשאני ניגשת לדון בסוגיה הנפיצה הזו: איך, לצד האמפתיה לנשים נפגעות, להעביר את המסר כי הניבט אלינו מהמסכים ומהכותרות הצעקניות הוא חד־צדדי, דיכוטומי, מוטה לחלוטין, ושהמציאות החברתית מורכבת יותר. אינספור מחקרים ודו"חות מלמדים כי גברים נפגעים לא פחות מאלימות מנשים, בנים נפגעים מינית בילדותם יותר מבנות ולאחר מכן במספרים דומים. גברים מתאבדים פי חמישה מנשים, ובהליכי גירושים פי 7.6, עוד נתונים המתארים דיכאון, התמכרויות ומצוקה בקרב גברים, לא פחות מנשים.
נכונה, עגומה ומזעזעת היא סוגיית רצח נשים על ידי בני זוגן, בעיקר בהליכי פרידה. מדובר במספר של כעשר נשים בכל שנה, בעיקר מהחברה המוסלמית. אבל, האם מותר להגיד במדינה הזו שלא ייתכן כי הפחד הקמאי מרצח נשים יוביל אותנו לניהול מדיניות המתעלמת לחלוטין מגברים נפגעים? או מנשים אלימות? הרעפת השיח בתמונת עולם כל כך חד־צדדית לא מותירה כל מרחב להציף לתודעה את קיומם של גברים נפגעי אלימות. את מחיר הפקרתם משלמות היום גם נשים; הכרה בסבלם של גברים היא צעד ראשון לקראת הגברת הביטחון הבין־מגדרי. גם מי שרק טובת נשים בראש מעייניו צריך לפעול למיגור האלימות של שני המינים.
מעבר לדימויים התרבותיים ותפיסת הגבריות החברתית, הקמפיינים המיליטנטיים בניצוח ארגוני הנשים מונעים מגברים נפגעים לגיטימציה לשתף, להתלונן ולפנות לעזרה. עיצוב התודעה החלקית והמוגבלת, שלפיה רק הגברים יכולים להיות אלימים, מותיר את כולנו מאחורי מסך בערות ביחס לסוגיה המורכבת והלא פשוטה של אלימות בין־מגדרית.
X
