אשף הבדיות ופנאט הנרטיב המומצא

מותו של סאיב עריקאת הוא אבידה גדולה להסברה הישראלית; הפסד של נכס הסברתי מהמעלה הראשונה, עבור כל מי שרואה ביהודה ושומרון את חבלי המולדת העתיקים והמתחדשים של העם היהודי במדינת ישראל.

עריקאת היה אויב אמיתי שלא הסתתר מאחורי מסיכות ולא הצטעצע במילים. הוא אמר גלויות את מה שמנהיגים פלשתינים אחרים הצניעו: עריקאת הבטיח לעולם ש"הפלשתינים מעולם לא יקבלו את ישראל כמדינה יהודית". הוא וסבר שהדרישה הזו "מגוחכת" ו"מנוגדת למשפט הבינלאומי". הוא דרש מימוש בפועל של "זכות השיבה לתחומי ישראל שבתוך הקו הירוק", ואף נקב במספר הבדיוני 7 מיליון, כמספר הפליטים הפלשתינים ברחבי העולם.

עריקאת גם האדיר "שאהידים" רוצחים, וכתב מכתבי שבח למחבלים רוצחים, וביניהם לרוצחו של השר רחבעם זאבי. הוא אף ערך ביקורי תנחומים בבתי משפחות מחבלים שנהרגו או נפצעו בפיגועים. עריקאת גם סייע להפיץ את עלילת הדם נגדנו בעניין הקרב בג'נין, הקרב הקשה שצה"ל ניהל למיגור הטרור הפלשתיני במהלך מבצע חומת מגן. (2002). הוא הפיץ אז שמועות שווא על טבח שישראל כביכול ערכה שם.

אבל יותר מכל תיזכר "לטובה" תרומתו להסברה הישראלית בזכות הבדיות ההיסטוריות שהיו כה חביבות עליו, ושבהן האמין כנראה בכל ליבו. עריקאת הכחיש את הקשר היהודי להר הבית, ופעם אחת אף הרחיק את בית המקדש עד לשכם.

הוא הטיח בשרה לשעבר ציפי לבני כי הוא ובני משפחתו הכנענים גרו ביריחו 3,000 שנה לפני שבני ישראל בהנהגת יהושע בן נון הגיעו לעיר. עריקאת טען, באותה מידת שכנוע עצמי, כי "ישו הוא השאהיד הפלשתיני הראשון". הוא התעלם מכך שהמונח "פלשתין" הופיע לראשונה בהיסטוריה כאשר הרומאים שינו את שמו של מחוז יהודה לסוריה־פלשתינה, כעונש ליהודים לאחר מרד בר־כוכבא, דהיינו יותר מ־130 שנה לאחר הולדת ישו. מבחינה כרונולוגית־היסטורית, צירוף המילים "ישו" ו"פלשתיני" כלל לא אפשרי.

אמת משלו

חוקר הלאומיות הנודע אנתוני סמית הבדיל פעם בין שני סוגים של הבניית זהות לאומית: הסוג הראשון - אומות עם ליבה של תרבות והיסטוריה, והשני - אומות ללא גרעין שכזה, שחייבות להמציא הכל מחדש. היסטוריה, הסביר פעם בהקשר אחר המזרחן פרופ' יצחק רייטר, אינה תמיד מדויקת, ובמקרים קיצוניים היא המצאה.

המקרה של סאיב עריקאת היה כפי הנראה מקרה קיצון מהסוג הזה. הוא היה נציג נאמן לנרטיב המומצא של הפלשתינים והעדיף כמעט תמיד להתייצב מאחורי האמת שלו. ישראל "נהנתה" מיריב אידיאולוגי קשוח, שהיה נוח עבורה בהרבה מיריבים פלשתינים אחרים, שמסיבות טקטיות, גילו טפח וכיסו טפחיים. צריך לקוות, בשבילנו, שהפלשתינים ישתנו פעם, אבל בינתיים - שימצאו לעריקאת מחליף ראוי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו