מחאה גדולה מתרחשת בחברה הערבית בישראל, בעיקר בקרב המוסלמים, על פניו כחלק מגל מחאה גדול השוטף את העולם הערבי־מוסלמי נגד הרפובליקה הצרפתית והעומד בראשה, הנשיא עמנואל מקרון. "ניאבק באסלאם הקיצוני" ו"לא נוותר על הקריקטורות", אמר הנשיא הצרפתי בדברים לזכרו של המורה סמואל פאטי, שנרצח על ידי אסלאמיסט קיצוני לאחר שהראה לתלמידיו קריקטורות של הנביא מוחמד בשיעור על חופש הביטוי.
אדי הדלק דליקים במיוחד, משום שהדברים מתרחשים בדיוק בשבוע שבו יותר ממיליארד מוסלמים מציינים את הולדתו של סמל האסלאם, הנביא מוחמד. ברחבי העולם הערבי מביעים זעם, מאיימים בחרם על צרפת ודורשים התנצלות על הפגיעה ברגשות הדתיים.
המחאה הזו מגיעה בימים האחרונים גם לארץ. ברשויות מקומיות ערביות יצאו בעצרות מחאה ובהפגנות נגד נשיא צרפת, תלו את תמונותיו על פחי אשפה, ופרסמו רשימת מוצרים מתוצרת צרפת בקריאה להחרימם - אם כי למרות הטונים הגבוהים, לא נרשמת היענות ליוזמת החרם.
קולות ברורים ונחרצים נגד הרצח - שלא משקף ולעולם לא ישקף את דרך האסלאם - לא בלטו, לצערי, במחאה המקומית. במקום זאת רבים החלו לדון ברצינות בתיאוריית קונספירציה מערביות נגד האסלאם ונגד העם הפלשתיני, וברשתות החברתיות תוכלו למצוא האשמות מופרכות נגד נשיא צרפת, המוצג כזרוע ביצועית של הציונות העולמית. גם הנוצרים אזרחי ישראל הם יעד לתקיפה, על שלא גילו סולידריות עם המוסלמים, ולא גינו את נשיא צרפת ואת מה שמוצג כתמיכתו בפגיעה ברגשות הדתיים ובזלזול באסלאם.
אך תחת הרובד הגלוי של המחאה, שלכאורה מביעה זעם ותסכול מהפגיעה ברגשות הדתיים, מסתתר רובד נוסף: גם הרשימה המשותפת היא כתובת לביקורת קשה. נכון, חלק מחברי הרשימה פרסמו מטעמם, באופן אישי, הודעת גינוי נגד פגיעה ברגשות דתיים, אך הרשימה עצמה, כמפלגה, לא נקטה עמדה חד־משמעית נגד צרפת או נגד ביזוי סמלים דתיים.
במובן זה, דומה שהמחאה הנוכחית מהווה פרק נוסף בתסיסה המתמשכת של חלקים בציבור הערבי נגד הרשימה המשותפת, והיא מעידה על הקרע ההולך וגדל בין ההנהגה הפוליטית הערבית לבין הרחוב הערבי, במיוחד לנוכח המחלוקות שנתגלעו בין מרכיבי המשותפת עצמם. הדברים מצטרפים לביקורת שנמתחה לאחרונה על ח"כי המשותפת, בעיקר מחד"ש, שהצביעו בעד החוק האוסר טיפולי המרה, או תמיכתם הפומבית במפעל טחינה אל־ארז, שבעליו ספגו זעם וחרמות בעקבות תרומתם להקמת קו הסיוע הראשון ללהט"בים ערבים.
ללא קשר לתוכן הביקורת על הרשימה, ובהחלט אפשר להתווכח עם חלק ניכר מהטענות כלפיה, דומה שהציבור הערבי, בעיקר המוסלמי, מאותת לרשימה המשותפת שהיא מתרחקת ממנו, והוא אינו רואה בה מייצגת נאמנה של ערכיו. ציבורים גדולים בחברה הערבית, בחלקם הגדול מוסלמים, מביעים תסכול הולך וגובר מנציגיהם בפוליטיקה הארצית, שעמדותיהם ופעילותם בכנסת מזכירות יותר ויותר מפלגת שמאל ליברלית־חילונית, המתנכרת לערכיהם הבסיסיים. את המחאה הנוכחית נגד צרפת, שמכוונת בחלקה לחברי המשותפת, צריך להבין גם בהקשר של המתח הזה, שעשוי בהחלט לתת בקרוב את אותותיו במישור המפלגתי.
