לא הופתעתי לקרוא את הראיון ב"ידיעות אחרונות" עם ראש חטיבת המחקר באגף המודיעין של צה"ל, תא"ל דרור שלום, המסיים את תפקידו. בדיוק לפני שנה התראיין שלום ליואב לימור ב"ישראל השבוע", ואמר דברים דומים. מה שהדהים אותי אז, וגם הפעם, היה השקט הבלתי מובן שבו נתקבלו דבריו של בעל התפקיד הרגיש הזה.
האם הפרישה תחזור כבומרנג? נתניהו // צילום: קוקו
שלום כופר, באופן עקבי, בעמדות ממשלות נתניהו. דומני כי אין קצין המופיע לעיתים קרובות יותר בקבינט המדיני־ביטחוני ובוועדת החוץ והביטחון של הכנסת מרח"ט המחקר. זה האיש הרואה את החומר הרגיש, העוסק בניתוחו, והמביא את מסקנותיו בפני מקבלי ההחלטות. איש איננו רשאי להתעלם מאמירותיו.
לפני שנה הזהיר מפני הפסקת התיאום הביטחוני עם הרשות הפלשתינית, והשנה זוהי כבר עובדה מוגמרת. לפני שנה קבע כי פרישת ארה"ב מהסכם הגרעין עם איראן גורמת לישראל לשוב ולהשקיע משאבים בסוגיה הזו. לקראת פרישתו הוא מחריף את ביקורתו בהקשר זה.
כשתא"ל שלום אומר כי חיזוק הרש"פ הוא אינטרס ביטחוני ישראלי, הוא מדגיש כי אין זו אמירה פוליטית. אמנם איני סבור כי פירוק הרשות עשוי לייצר צורך דחוף לחדש את המגעים המדיניים בין ישראל לפלשתינים, אבל מי שמעדיפים לנהל את הסכסוך ולא לפתור אותו, ובראשם נתניהו, צריכים להאזין היטב לדברי הקצין המוערך. האדישות המופגנת לנוכח הנתק בינינו לבין הרש"פ, והשימוש בדברי רהב כמו "שלום תמורת שלום" (כאילו ניתן ורצוי להשתמש ב"המצאה" הזו גם כדי לפתור את הסכסוך עם הפלשתינים), מגבירים באופן משמעותי את סיכויי הגברת המתח בגדה המערבית.
אבל דברי תא"ל שלום בנושא האיראני מרחיקי לכת הרבה יותר ועומדים בסתירה מוחלטת לניסיונו של נתניהו להציג את פרישת ארה"ב מן ההסכם שלה ושל חמש המדינות האחרות כהישג מדיני גדול.
שלום טוען כי "עדיין לא הוכח שהיציאה מהסכם הגרעין שירתה את ישראל.. (האיראנים) לא חצו את סף 20 אחוז ההעשרה, אבל הם התקדמו במו"פ, ובכך קיצרו את שריר הקפיצה לפצצה". הוא טורח לציין כי "בהסכם הגרעין, על חסרונותיו - היה גם מרחב להשפעה על נושאים אחרים, ונכון היה לפעול לתקן אותו".
הטענה, אשר שותפים לה לא מעט בכירים במערכת הביטחון, היא שנתניהו דחף את טראמפ לפרוש מן ההסכם, בקביעה חסרת בסיס כי מדובר בהסכם אסוני כביכול, מבלי שאיראן הפרה אותו באופן המצדיק את המהלך האמריקני. ההערכה המוטעית של טראמפ (ושל נתניהו) היתה כי אם תפרוש ארה"ב מן ההסכם ותשוב, לבדה, אל משטר של סנקציות, יבואו האיראנים "על ארבע", ויתחננו לפתוח במשא ומתן מחודש.
אבל איראן לא באה על ארבע. היא מצליחה לשרוד, למרות ההחלטה האמריקנית, ואילו ארה"ב איבדה את המנוף שהיה לה עד לפרישתה. אמריקה של טראמפ לא הכינה שום אלטרנטיבה מסודרת, ושום מדינה אחרת מן החמש החתומות על ההסכם לא הצטרפה אליה. כך הפך המצב בשנים האחרונות, מאז פרישת ארה"ב, למסוכן יותר עבור העולם בכלל ועבור ישראל בפרט, במקום שישתפר.
סביר להניח שג'ו ביידן, אם ייבחר לנשיא ארה"ב, יערוך שינוי מהותי בעמדת האמריקנים כלפי ההסכם עם איראן, ויציב תנאים שיובילו אותם לתיקונים מסוימים, תוך חזרת ארה"ב אליו. אבל עם טראמפ כנשיא עלולה ישראל לשלם את מחיר העצה הרעה של נתניהו, ובמצב זה עדיף יהיה לרה"מ לגייס מחדש את כישרון השכנוע שלו. הפעם - כדי להביא את טראמפ לחזור להסכם ולתקן בו את החיוני באמת.
