ב־1980 נוצרה מסורת חדשה בפוליטיקת הבחירות האמריקנית, ולצד שלושת העימותים שבין המועמדים לנשיאות, שלאחר הפסקה של 16 שנים התמסדו ב־1976 והפכו לחלק בלי נפרד מן הקרב לבית הלבן, תפס את מקומו בזירה גם עימות נוסף יחיד. המדובר בעימות שבין המועמדים לתפקיד סגן הנשיא, שבדרך כלל נותר בשולי הבמה, ולא הטביע חותם של ממש על המאבק העיקרי, שהתנהל בין הטוענים לכתר.
יתרה מזאת, במשך שנים נתפס העימות שבין הסגנים כלא יותר מאשר אתנחתא מעייפת ומשעממת בין העימותים העיקריים, שפה ושם שובצו בה גם כמה אפיזודות מביכות. מה שברורה היא העובדה, שבדרך כלל הם לא השפיעו, ולו גם באופן שולי, על ההכרעה הסופית בקלפי.
כך היה למשל ב־1988, כאשר הקרב בין הטוענים לסגנות הסתיים בנוק־אאוט מוחץ מצידו של המועמד הדמוקרטי לויד בנטסן, שהפיל לקרשים את יריבו הרפובליקני דן קוויל. זאת, בעקבות הכרזתו הפזיזה של קוויל הצעיר כי ניסיונו על גבעת הקפיטול אינו נופל במאום מזה של הנשיא קנדי. אמירתו זו גררה בעקבותיה מבט מזלזל מצידו של המועמד הדמוקרטי, שקבע נחרצות, שעל יסוד חברותו ועבודתו המשותפת עם קנדי, ברור לו שקוויל אינו קנדי, ובמשתמע שהוא אינו אלא זיוף וחיקוי נלעג ויומרני לדמותו הנערצת של הנשיא המנוח.
למרות נצחונו המובהק של הסנטור מטקסס בעימות שבין הסגנים, לא היתה לכך שום תוצאה משמעותית על התוצאה הסופית בקלפי. שכן, ביום המבחן עצמו הביס סגנו של רונלד רייגן, ג'ורג' בוש האב, את מושל מסצ'וסטס הדמוקרטי, מייקל דוקאקיס, וסגנו הבלתי מבריק של בוש (ולא רק על יסוד אפיזודה זו) קבע אף הוא את מושבו בבית הלבן למשך ארבע שנים.
רק במקרה אחד, זה של ההתמודדות שנערכה בשנת 2004 בין הנשיא בוש הבן לבין יריבו הדמוקרטי ג'ון קרי, יש הוכחות שלפיהן הופעתו האומללה של המועמד לסגנות הדמוקרטי, הסנטור ג'ון אדוארדס, בעימות שקיים עם סגן הנשיא דיק צ'ייני, תרמה, ולו גם בשוליים, להפסדו של קרי. זאת, שכן צ'ייני הצליח במהלכו להוכיח שוב ושוב בצורה משכנעת את ניתוקו המוחלט של אדוארדס מגבעת הקפיטול, ואת עובדת היותו "נוכח־נפקד" במשכן.
לעומת עימותי העבר, הפעם נוסף ממד ייחודי לעימות על הסגנות בין המועמד - סגן הנשיא פנס, לבין המועמדת - הסנטורית קמאלה האריס מקליפורניה. זאת, על רקע גילם המבוגר של המועמדים לנשיאות (טראמפ בן 74 וביידן יחגוג בנובמבר את יום הולדתו ה־78), וכמובן - לאור העובדה שטראמפ נמצא בשלבי החלמה ממחלת הקורונה.
לפיכך, לאור האפשרות שפנס (בן ה־61) והאריס (בת ה־55) יגיעו לבית הלבן במרוצת ארבע השנים הקרובות, עורר העימות ביניהם עניין מיוחד. ואכן, עם סיומו יכול הציבור האמריקני לנשום לרווחה. שכן, גם פנס וגם האריס ניהלו ביניהם ויכוח ענייני, מאופק בעיקרו, תרבותי, מקיף וממצה, שהיה רחוק שנות אור ממופע ההתפלשות בבוץ שהתנהל לפני כשבועיים בקליבלנד בין שני הטוענים לכתר, ושבו מילא הנשיא את התפקיד המרכזי בהלהטת היצרים ובהשתלחויות כלפי ביידן.
מבחינת המהות, באמתחתה של האריס היה הקלף הזוכה על רקע כישלונו ההתחלתי החמור במיוחד של הבית הלבן בהתמודדותו עם איום הקורונה, ולנוכח נטיותיו לגמד את חשיבותו והשלכותיו, והיא עשתה בו שימוש חוזר ונשנה בכל הקשר ובזיקה לכל מכלול שנדון בו. בה בשעה, פנס הקפיד אמנם להפגין, כדרכו, נאמנות מרבית לנשיא במישור המדיני והפרוגרמטי, ואולם עצם הופעתו הנינוחה וסגנונו המרוסן שידרו ריחוק ובידול מטראמפ.
סיכומו של דבר, אף שבסופו של עימות ידה של האריס היתה על העליונה, אם כי בנקודות ולא באופן גורף, ספק אם יהיה בו להשפיע באופן ישיר ודרמטי על מהלכו וכיוונו של המרוץ, שממשיך להתנהל ביתרונו הברור של ביידן. זאת, לא בגלל סגולותיו ואישיותו, אלא משום שאמריקה ממשיכה לחיות בצילו של משבר הקורונה, שמחלתו של טראמפ העלתה אותו שוב אל מוקד סדר היום הציבורי, וזאת למגינת ליבו של הנשיא ובעיתוי אסוני מבחינתו.
עימות זה הוריד ככל הנראה את המסך על סדרת העימותים כולה. שכן, החלטתו של טראמפ שלא להשתתף בעימות השני, שהיה אמור להתקיים במתכונת וירטואלית ב־15 באוקטובר, מפחיתה מאוד ממידת יכולתו לשנות את פני הדברים ולחולל מהפך בסקרים, המצביעים על פיגור נשיאותי הולך וגדל אל מול ביידן, וזאת כארבעה שבועות לפני ההכרעה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו