אירועי בלפור עלולים להיות פרשת דרכים דרמטית לא רק עבור מחנה השמאל, אלא עבור כולנו. שני שבילים מובילים לבלפור: שביל אחד של רעיונות רדיקליים, ניאו־מרקסיזם וניאו־אנרכיזם חולני. צועדים בו אנשים הרואים במדינה באשר היא סמל לדיכוי כוחני הראוי לפירוק ולחורבן. הם סולדים ממוסד המשפחה, מצה"ל, מבעלי ההון ולמעשה מכל ממסד חברתי ופוליטי. לעיתים הם ישתמשו בו לצורכיהם, אבל רק שימוש זמני למען המטרות הנעלות של חזרה למצב הטבע האנרכי. למען הסר ספק, גם בית המשפט יקבל סיכול ממוקד ביום שיפסיק לשרת את מטרותיהם.
בשביל השני צועד השמאל הקלאסי, ההוא של ארץ ישראל הישנה והטובה, שברבות הימים הפך מסוציאלי לליברלי, ושככל שחלפו השנים מאז אותו ליל בחירות ב־1977 הוא מרגיש כי ארצו שינתה את פניה, הוא הלך והפנים כי המסורתי־מזרחי, הימני־דתי והחרדי אינם עוד אורחים שוליים בממלכתו, אלא בעלי בית ושותפים שווים, והוא מתקשה לשאת אמת זו.
וכמובן... ביבי, דווקא הוא שאינו רחוק מהפרופיל החברתי שלהם, נעשה הנציג המרכזי של המזדהים עם אותה לאומיות, אותה מסורת, של אותן שכבות חברתיות שהן בעיני השמאל - "האחר" שאינו ראוי לזכות הבחירה, העם שאותו צריך להחליף. אל שנאת ביבי התהומית, מצטרף התסכול העמוק מהמספרים, מהקלפי, שמבהיר פעם אחר פעם, שהם לא יוכלו להחזיר את המדינה־של־אבא־שלהם, באמצעים דמוקרטיים.
זוהי ברית בלפור, שנכרתת לנגד עינינו בין האנרכיסטים לליברלים, בין הציונים של פעם לאנטי־ציונים של היום, בין אנטיפה ישראלית לקציני צה"ל בכירים בדימוס. בני גנץ ויאיר לפיד לא גדלו בערוגות האנרכיסטיות הללו ואני בטוח שהם לא מזדהים איתן, אלא שבדומה למקביליהם במפלגה הדמוקרטית בארה"ב ובלייבור הבריטי, הם נסחפים והולכים למחוזות האלו.
עידוד האנרכיה בזמן מגיפה וגיבוי מפעיליה הוא תמרור האזהרה השלישי במדרון החלקלק שבו מידרדר השמאל הציוני: הראשון היה ההתנגדות לחוק הלאום. התמרור השני היה ההסכמה הגלויה שלהם, כולל רמטכ"ל לשעבר, להקמת ממשלה עם הרשימה המשותפת. זו היתה העדפה לשתף פעולה עם לאומנות ערבית אנטי־ציונית מובהקת, על פני חבירה לאחים שמימין.
אחיי ורעיי לשמאל הציוני, אתם מתרחקים מהאחווה והסולידריות הלאומית, זה כואב ומסוכן. זה הזמן לחשב מסלול מחדש. מי מכם שדואג בכנות לערכי הקידמה של ישראל המודרנית, יכול להיות רגוע, המורשת הלאומית עתיקת הימים שלנו היא מורשת של אמונה וחירות כאחד, של שייכות עמוקה לרעיון הלאומי יחד עם כבוד אמיתי לכל יחיד. בתרבות הישראלית הישנה־חדשה שאנו בונים כאן יחד, ישנן לאומיות ואוניברסליות, מסורת וקידמה, ימין ושמאל, אל תפרשו מהבניין!
גם אם אתם לא הרוב, הקול שלכם, נקודת המבט שלכם חשובים, אל תחריבו את הבניין, בואו נמשיך לבנות אותו יחד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו