דונלד טראמפ הוא ההוכחה החיה לכך שגם דמוקרטיה ותיקה צריכה להיכנס לפרטי פרטים בחוקיה, ולא לסמוך על כך שכל מי שייבחר לתפקיד בכיר יקפיד לעמוד בציפיות ממנו. אין צורך בדמיון רב מדי כדי לנחש שטראמפ אומר ליועציו המשפטיים את הדברים הבאים: אל תספרו לי מה היה נהוג בעבר. את התקדימים ואת הנורמות אני אקבע.
יכול לומר מה שבא לו. הנשיא טראמפ // צילום: אי.אף.פי
אתם תספרו איפה הפרצות בחוק, ומה אני יכול לעשות כדי לקדם את מטרותיי בלי שאעבור, באופן גס, על החוק. לא מקובל למנות שופטים חמש דקות לפני הבחירות? אילו אסר זאת החוק - אולי לא הייתי עושה זאת, אבל כיוון שלא אסר זאת במילים מפורשות, אציג זאת כחובתי הדמוקרטית להבטיח שלא יחסרו שופטים בבית המשפט העליון.
כפי שעזרתם לי להימנע מתשלום מס והצלחתי לשלם מס הכנסה פדרלי בגובה המשולם על ידי חסר בית ממוצע בוושינגטון הבירה, כפי שלא חשפתי את דו"ח מס ההכנסה שלי, למרות שנשיאים אחרים נהגו לעשות זאת, אמרו לי איך אוכל להישאר בבית הלבן גם אם ייבחר לנשיאות מישהו אחר.
מה שנראה לפני שבועות אחדים כבדיחה לא מוצלחת על כך שהנשיא לא יכבד את תוצאות הבחירות, הפך עכשיו לנושא המרכזי בתקשורת האמריקנית. טראמפ, כמובן, יכול היה לשים קץ לעיסוק בנושא הזה, אילו אמר מה שכל מנהיג בעולם הדמוקרטי אומר: אכבד כל תוצאת בחירות... אבל טראמפ מטפל כבר זמן רב בשירות הדואר האמריקני, מתוך מטרה להציגו ככלי ריק שאינו מסוגל לשנע כראוי את מעטפות הבחירות של האמריקנים שבחרו להצביע בדרך זו.
כשהצליח להטיל ספק ביכולת הביצוע של הדואר (אשר לראשותו מינה את אחד מתורמיו), עבר לשלב הבא וטען כי אם יפסיד בבחירות לנשיאות יהיה זה רק אם יזויפו התוצאות, וכי הזיוף ייעשה, בעיקר, על ידי עיוות תוצאות המצביעים בדואר. השבוע הוסיף לאמירה זו את הטענה שיכבד את תוצאות הבחירות שיתקבלו לאחר מניית קולות המצביעים שטרחו והגיעו לקלפי, אבל מן הקולות שיגיעו בדואר - יתעלם.
משדרי החדשות והאקטואליה בארה"ב עסקו בשבוע החולף בשני נושאים בלבד - מינוי מחליפה לרות ביידר גינסבורג בבית המשפט העליון, והאפשרויות הקיימות בידי טראמפ לדבוק בכיסאו גם אם הבוחרים ידיחו אותו. רק בסוף השבוע נוספה לכך פרשת המס המגוחך שהנשיא המיליארדר שילם בשנים האחרונות.
כמי שקיבל ב־2016 3 מיליון קולות פחות ממועמדת הדמוקרטים דאז, הילארי קלינטון, כמי ששום סקר אינו מנבא לו ניצחון בבחירות ב־3 בנובמבר, הוא מתכנן לערער על תוצאה שבה יפסיד ברוב קטן, יחסית. כיוון שהחוקה לא צפתה סרבנות שכזו, מתברר שיש דרכים לא מעטות שבעזרתן עלול טראמפ להשתמש כדי למנוע את הפרדתו מן הבית הלבן, והרוב הרפובליקני בסנאט הוא בהחלט גיבוי פוטנציאלי למהלכים כאלה.
מעבר לשאלות המקצועיות שבהן עוסקים כרגע גדולי עורכי הדין של אמריקה, הבעיה היא שאמירתו של הנשיא המכהן כי יכבד את תוצאות הבחירות רק אם ינצח, מתקבלת כלא בלתי הגיונית, משום שמדובר בטראמפ, שכבר אמר הכל.
אבל טראמפ יירד, בסופו של דבר, מן הבמה, ומה שמדאיג באמת הוא שארה"ב, אשר יותר מ־100 שנה היתה המגדלור של הדמוקרטיה המערבית, הופכת מודל למשטרים סמכותניים הנאחזים במה שקורה בה לצורך הצדקת מדיניותם הנפסדת.
הבחירות הקרובות מאוד בארה"ב הופכות מבחן לעתידה של ארה"ב כמנהיגת העולם החופשי.
