לראות שלום בעיניים: השער לישראלים נפתח

הייתי בפריז וגם ברומא, באזרבייג'ן ובקזחסטן, במקסיקו ובליסבון, ובעוד עשרות בירות בעולם. הגעתי אליהן ככתב המסקר את מסעות ראש הממשלה נתניהו בעולם - מסעות שבהם, בין השאר, הנשיא טראמפ הכיר ברמת הגולן כישראלית, הנשיא פוטין החזיר את עצמותיו של זכריה באומל, הנשיא בולסונארו הפך את ברזיל מיריבה לחברה, ועוד.

ובכל זאת, במרוצת העשור של נתניהו לא אני ולא שום עיתונאי אחר יצאו לסקר טקס חתימה על הסכם שלום. 

בטח ובטח שאף כתב עדיין לא דיווח, גם לפני עידן נתניהו, כי "בזה הרגע נחתמו שני הסכמי פיוס בין ישראל לבין שתי מדינות ערביות", כפי שנעשה מחר אחר הצהריים. כך שעוד בטרם היציאה לדרך ההתרגשות בשיאה.

הרבה סימנים מקדימים לימדו בשנים האחרונות על השלום הממשמש ובא עם מדינות המפרץ. ביקורי השרים והספורטאים הישראלים בנסיכויות, הנסיעה ההיסטורית של נתניהו לעומאן, הרמיזות שלו על הברית המתרקמת איתן, הדיווחים העקשניים על שיתופי פעולה ביטחוניים, הטיסות המסתוריות מכאן לשם ובחזרה, ההיתר של סעודיה למטוסים הודיים לחלוף בשטחה בדרך לישראל, ההתפרקות של הליגה הערבית - שרק בתקשורת הישראלית המשיכו לפמפם את הצהרותיה, ועוד.

בתוך שפע האיתותים הללו היה מרכיב אחד, שכאן בישראל לא ניתנה לו מספיק תשומת לב. היהדות. עוד לפני שמדינות המפרץ הפשירו יחסים עם ישראל, הן פתחו את שעריהן ליהודים. 

ב־1 בינואר 2017 חתם הנסיך נאסר אל־חליפה על "הצהרת הסובלנות הדתית של בחריין". הוא עשה זאת כשלצידו שני רבנים, מרווין האייר ואברהם קופר, ראשי מרכז שמעון ויזנטל בלוס אנג'לס. היה זה צעד רב משמעות מצד מלך בחריין, חמד אל־חליפה, שלמעשה אותת לעולם, "אני מוכן לקבל יהודים, אני פתוח ליהדות".

בישראל לא העניקו תשומת לב למהלך הבחרייני, משום שאנחנו מבדילים הבדלה ברורה בין היותנו ישראלים לבין זהותנו הלאומית כיהודים. שכנינו הערבים, ולמעשה רוב העולם, לא עושה את הבידול הזה. עבורם, ישראל ויהודים זה היינו הך. 

כך שלא במקרה, הקהילות היהודיות בשתי המדינות שעימן נחתום מחר על ההסכם, יצאו בעשור האחרון ממחשכים לאורה. לרבנים הותר לפעול, ואוכל כשר הוכנס בגלוי. מנגד, בסעודיה, שעדיין סגורה יותר לעולם, עדיין אין קהילה יהודית, וגם השלום עימה רחוק יותר. 

את אחד הסימנים לפתיחות הבחריינית כלפי היהדות חוויתי על בשרי לפני קצת יותר משנה, בעיצומה של "סדנת בחריין". ממשל טראמפ השיק את הצעתו להשקיע 50 מיליארד דולר בכלכלה הפלשתינית, ואבו מאזן החרים את הוועידה. 

שלטונות בחריין קצו בשיטת החרם. הם אישרו באותו יום את קיומה של התפילה הבלתי נשכחת בבית הכנסת הזעיר במנאמה בירת בחריין בהשתתפות בכירי ממשל טראמפ. התמונות של ג'ייסון גרינבלאט ואנשיו רוקדים עטורים בטלית ובתפילין בבחריין, יחד עם עיתונאים יהודים וישראלים, נפוצו בכל העולם. היה זה איתות ברור. יהודים, מבחינת בחריין, הם אורחים רצויים. תחילה היהודים מהעולם, וממחר גם היהודים מישראל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו