שושקה, הדמות שעוטה על עצמו האמן זאב אנגלמאיר, לא נעצרה במקרה בהפגנה בבלפור. איש לא באמת חשב שמדובר בהטרדה מינית, היא נוכחת בקביעות בהפגנות. למעצר שלה, כמו לחקירתה של איריס בוקר בעקבות ציוץ בטוויטר, יש מטרה ברורה: להעניק למפגינים תדמית של סוטים וולגריים.
עד לפני כמה שבועות, סמל המחאה היה אמיר השכל. טייס, חוקר שואה, אדם מן היישוב. כשהוא נעצר, משהו באנשים כמוהו נשבר. ישראלים של מעמד ביניים, מבוגרים, בעלי משפחות, אנשים ששירתו בצבא, שעושים מילואים ונושאים בנטל. התחושה היתה שאם אדם כמוהו הופך לאויב הציבור, אז מישהו איבד את זה לגמרי.
הוא, ורבים שהצטרפו בעקבות מעצרו, קלקלו לסביבת רה"מ את התוכניות: שם התאמצו להציג את המפגינים כאנרכיסטים, ובמקום זה קיבלו יוצאי יחידות קרביות, אנשי חינוך, עובדים סוציאליים וסטודנטים. לא בדיוק חבורת פאנקיסטים חובבי רוק כבד מכיכר טרפלגר בלונדון, יותר בכיוון של חבר'ה על הדשא, שהאקסטרים שלהם זה פוליקר בקיסריה. בהדרגה הצטרפו למחאה גם אנשי כיפות סרוגות וחרדים. התמונה של הברסלבים תוקעים בשופר כשהם מוקפים בצעירים ובמבוגרים חילונים למהדרין, לא עשתה טוב ללחץ הדם בבלפור. הם מתמחים בהפרד ומשול, וכל ניצוץ של חיבור בין קבוצות מצית בהם צורך מיידי לפלג.
עכשיו צריך היה להרחיק את מי שנחשב ל"בייס" מהמחאה. לייצר למפגינים תדמית שתרתיע את הצד היותר שמרני, זה שנוהג לחתום הצהרות נאמנות לנתניהו. ומה יותר מפחיד ממחאה מינית מופקרת ומתירנית? גברים לבושים כמו נשים עירומות, נשים שמשתמשות במילים גסות, איום ממשי על ערכי המוסר והמשפחה, סדום ועמורה.
מה עושים? מפנים זרקור. מתוך עשרות אלפי מפגינים, מוצאים את ההוא שפלט משהו טיפשי או זו שהניפה שלט סר טעם. רה"מ ומקורביו מתמחים באיתור הבודדים ובהפיכתם לסמל. בהפגנה שקטה ולגיטימית, הם יצליחו למצוא את ההוא שנושא גיליוטינה; בין ים דגלי ישראל, הם יצליחו לאתר את הדגל הפלשתיני; בין שלל הנואמים, הם יצליחו להבליט את הגרבוז התורן.
והפעם זאת שושקה. שמצטרפת לבחורה שהורידה את חולצתה ולבלון אינפנטילי עם כיתוב פוגעני, וביחד, בעולם על פי בלפור, הם יוצרים מפגן מזעזע של אלימות מינית. כל מי שחרדים לנפשותיהם ולנפש ילדיהם, חייבים להדיר רגליהם מההפגנות האלה. המפגינים הם לא אנשים מן היישוב, הם חבורת הזויים שטופי זימה.
אין תואר שנתניהו ואנשיו לא ניסו להדביק למפגינים - אנרכיסטים, מפיצי מחלות, נוטפי ריר. ניסו כבר להשחיר את פניהם, שלחו אנשים לצבוע אותם בלבן. עכשיו הגיע זמן הוורוד־פוקסיה.
