האם הבחירות הבאות ייחשבו חלק מההוצאה על הקורונה? • ויכוח עקר בין האוצר לבנק ישראל חשף הנחות מסוכנות: המדינה שתנצח היא מי שתוציא יותר • ובינתיים: החלטה אנרגטית נועזת
השבוע נתגלע ויכוח בין האוצר לבנק ישראל, בעקבות פרסום דו"ח היציבות הפיננסית החצי־שנתי של בנק ישראל. בדו"ח נסקרו פרסומים, כמו זה של "גולדמן זקס", שהראה השוואה בין גודל חבילות הסיוע שהקצו מדינות, ביחס לתוצר המקומי הגולמי שלהן.
מכיוון שמדובר בנתונים עד סוף חודש יוני, ותוכנית הסיוע הגדולה הנוספת בישראל אושרה בחודש יולי, עלה מהנתונים כאילו שישראל ממוקמת בתחתית המדינות בגודל חבילת הסיוע. האוצר הגיב בחריפות לפרסום, שאכן יצר רושם מוטעה והביא כמה ארגונים חברתיים "לקפוץ על המציאה". כמובן שבנק ישראל לא התכוון להטעות, אלא להתמקד בנושא הדו"ח - החצי־שנתי.
אולי היה ראוי להוסיף הערה, שכן ברור שהוא נועד לפרסום בקרב הציבור הרחב, וברור היה שהנתון הזה יעורר סערה כלשהי.
תוכניות הסיוע של האוצר שוות ל־13.9% מהתמ"ג, מה שמציב את ישראל מעט מעל הממוצע במדינות המפותחות (OECD), אך ראוי להבין שמדובר בהשוואה עקרה. ראשית, הסיוע הוא בוודאי לא מטרה בפני עצמה. מטרות הסיוע ראויות להיות הקטנת שיעורי העוני, מניעת קריסה של עסקים והחזרת השוק למתווה של צמיחה. בכפוף לאלה, המרוץ בין המדינות ראוי להיות מינימום סיוע ולא מי מפזר יותר.
מדינה שתשיג את המטרות הללו במינימום סיוע תהיה במצב טוב יותר, בהיקף חוב נמוך יותר. כך היה במשבר האשראי ב־2008, שבו ישראל נהגה באחריות המרבית מבין מדינות העולם, והצטיינה בכך שלא מיהרה להזרים את כספי הציבור לחברות הפיננסיות והאחרות.
לא מצטיינים בסיוע
אחרי אותו משבר של 2008 כל מדינות ה־OECD הגדילו את יחס החוב־תוצר שלהן, ורק ישראל הצליחה דווקא להקטינו. ארה"ב, שב־2003 יחס החוב־תוצר שלה עמד על 60%, הידרדרה עד לשנה שעברה ליחס חוב גבוה מהתוצר שלה - 106.9%. לעומת זאת, ישראל זחלה מטה בהיקף החוב עד שהגיעה בשנה שעברה ליחס החוב שנחשב נחשק בעשורים האחרונים - 60%. כמובן שכבר עכשיו הנתונים האלה הם בבחינת משאת הנפש של ארה"ב והעולם, ובוודאי משאת נפשה של ישראל, שקרוב לוודאי מתקרבת כעת ליחס חוב של 75% ויותר, בעקבות הקורונה.
האתגר האמיתי של המדינות, ובמיוחד של ישראל, הוא לא גודל חבילת הסיוע אלא אופן ההתמודדות עם התפשטות המגיפה ומידת אפקטיביות הסיוע. האתגר הראשון הוא להימנע ככל הניתן מהשבתת פעילות במשק. מדינה שתמהר להשבית ובמקביל תזרים כספים תיחשב למדינה שמסייעת יותר, אך ברור שמדינה שמצליחה למנוע את התפשטות המגיפה מבלי להשבית את הפעילות, עדיפה על מדינה שמשביתה ענפים ומכלה את משאביה על פיצויים.
אתגר האפקטיביות של הסיוע הוא אחד הגדולים שבמשבר הזה, ונראה שאנחנו לא ממש מצטיינים בו. החל"ת הגורפת מתבררת כהחלטה שגויה ביסודה. היא התאימה למצב שבו כלל המשק מושבת, אך לא ליום שאחרי. מאותו הרגע שהתקבלה החלטה להחזיר את המשק לפעילות, מודל החל"ת מחבל במשימה הזו. דמי האבטלה הוארכו באופן גורף עד ליוני בשנה הבאה ויצרו מצב שלפיו לא משתלם לעובדים לחזור לעבודה. זהו מצב בלתי נסבל שבו מעסיקים משוועים לעובדים, ואלה אומרים להם מפורשות כי לא משתלם להם לחזור. אנחנו כבר לא נמצאים במציאות הרצויה של "בסיס אפס" - המדינה יצרה בסיס שכר שונה שמעוות את השוק ויוצר תמריץ לצמיחה שלילית.
ממשלה לא חפצת חיים
בינתיים משבר התקציב מלמד אותנו שהממשלה הזו לא באמת חפצת חיים. היציבות לא נראית כמטרה בעיניה, למרות שהיא ראויה להיות כזו. שרים בממשלה, מכל המפלגות, לא יודעים להגן על ההתעקשות של מפלגתם - לא לתקציב חד־שנתי ולא לדו־שנתי. נכון שההיגיון מורה שעדיף להעביר השנה. נכון שצריך תקציב נפרד, שיכוון ליום שאחרי המשבר.
הגיוני יותר לומר שאם בעוד חודשיים־שלושה נדע הרבה יותר על עוצמת הפגיעה של המשבר ועל המשאבים הדרושים לסיומו, אז נכון יותר להמתין. אבל ברור שכחול לבן לא מתעקשים לחינם. הם רוצים ביטחון וניתן לתת להם אותו בהבטחות שונות ובמחויבות לתהליך החקיקה של התקציב, או בכל דרך אחרת שתמנע מאיתנו להעמיס עוד מערכת בחירות על עלויות המשבר הזה.
אנרגיה ירוקה בעירבון מוגבל
כפי שפורסם ב"ישראל היום", שר האנרגיה יובל שטייניץ, מקדם תוכנית נועזת לייצור חשמל מאנרגיית השמש, שתציב את ישראל במקום הראשון בעולם בתחום. לפי התוכנית, עד לשנת 2030 כשליש מייצור החשמל בישראל ייוצר מאנרגיה סולארית.
מדובר בהחלטה נועזת מכיוון שנכון להיום לא הכל ירוק באנרגיה הזו: הזמינות שלה מוגבלת לשעות זריחת השמש. היא דורשת שטחים נרחבים ותשתית הולכה חדשה, שתכנונה וביצועה לא פשוטים ליישום. בעשור הקרוב מדינת ישראל תצטרך להכפיל את כושר ייצור החשמל שלה, ומאגרי הגז הטבעי שנמצאו כאן נראים כפתרון הזמין והפשוט ביותר לביצוע המשימה.
אלא שכאמור, התוכנית של שטייניץ היא שלא פחות מ־12,000 מגה ואט ייוצרו מאנרגיה סולארית ועוד 2,200 מגה ואט יסופקו מאגירת חשמל. למעשה, האגירה היא זו שתהיה זמינה בשעות הביקוש שבהן 12 אלף מגה חשמל מהשמש יכזיבו.
השבוע משרד האנרגיה קיבל החלטה נועזת נוספת: 4 תחנות כוח מגז טבעי, שהקמתן קודמה במועצה הארצית לתכנון ובנייה, יוסרו מסדר היום. מדובר בפוטנציאל ייצור של 4,860 מגה ואט. לפיכך לא יוקמו התחנות ב"מבואות הגלבוע" (מדרום לעפולה), "צבאים" בבית שאן, "הרטוב" באזור בית שמש ו"שגיא 2000" ממערב לעפולה. במקומן יורחבו תחנות הגז הקיימות כדי להגדיל בהן את כושר הייצור בעוד 4,200 מגה ואט.
שר האנרגיה אמר ל"ישראל היום" כי "אחד השיקולים המרכזיים בשבילי בתכנון משק החשמל בארץ הוא הנוף. תחנת כוח באמצע כביש ראשי היא פצע נוף. זה היה השיקול להקמת יחידת ייצור מונעת גז בחדרה, בחצר של חברת החשמל ולא כמה קילומטרים משם. זאת למרות המשמעות - שחברת החשמל היא שתקים אותה". בשיחה קודמת עם השר הוא אמר שהתוכנית שאותה הוא מקדם היא "תוכנית צופה פני עתיד". במידה מסוימת היא מביאה בחשבון התפתחויות טכנולוגיות שכיום אינן זמינות. בעיקר בתחום האנרגיה השאובה, שכיום אינה מפותחת דייה. אם לא נביא בחשבון התפתחויות עתידיות, לא בטוח שאנרגיה הדורשת כל כך הרבה שטח בשביל חשמל בפחות מחצי יממה בממוצע, היא באמת אנרגיה ירוקה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו